תלמוד ירושלמי פסחים פרק ב הלכה ז

משנה: אין נותנין את הקמח לא לתוך חרוסת ולא לתוך חרדל אם נתן יאכל מיד ורבי מאיר אוסר. אין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פרות אבל סכין ומטבילין אותו בהן. מי תשמישיו של נחתום ישפכו מפני שהן מחמיצין: הלכה: [תני.] אין נותנין את הקמח לתוך חרוסת או לתוך חרדל. אם נתן יאכל מיד ובלבד שלא ישהא. רבי מאיר אוסר. מפני שהוא משהא. כתוב ובשל מבושל במים. אין לי אלא מים. מניין לרבות שאר משקין. תלמוד לומר ובשל מבושל [מכל מקום.] עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. תני רבי ישמעאל. קל וחומר. מה אם מים שאינן מפיגין טעמן את אמר. אסור. שאר משקין שמפיגין טעמן לא כל שכן. אין לשין מצה במשקין אבל מקטפין אותה במשקין. אמר רבי עקיבה. אני הייתי עם רבי אליעזר ורבי יהושע בספינה ולשתי מצתן במשקין. אין לשין מצה ברותחין מפני שהן חולטין. ולא בפושרין מפני שהן מחמיצין. אבל לשין אותן בצונין. והא תנינן. כל המנחות נילושות בפושרין [ומשמרן שלא יחמיצו]. רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש. תמן הדבר מסור לכהנים והכהנים זריזין הן. והכא הדבר מסור לנשים והנשים עצילות הן. לא צורכה דלא. הכהנים עצמן מהו שילושו מצתן בפושרין. ייבא כהדא תנא. רבי זכריה חתניה דרבי לוי. נדה חופפת וסורקת. [כהנת אינה חופפת וסורקת. נדה כהנת חופפת וסורקת.] שלא לחלוק בין נידה לנידה. והכא שלא לחלוק בין מצה למצה. מי תשמישיו של שלנחתום ישפכו. מפני שהן מחמיצין. אית תניי תני. שופכן במקום אשבורן. אית תניי תני. שופכן במקום קטפרס. אמר רבי יוסה. מאן דאמר. שופכן במקום אשבורן. כשהיה אשבורן גדול. מאן דאמר. במקום קטפרס. בשהיה קטפרס גבוה. אמר ליה רבי פינחס בשם רבי אילא. הכין הוה הוי בה. שרה חיטין ושעורים במים. נתחמצו אסורות. לא נתחמצו מותרות. רבי יוסה אמר. שרה שעורים במים. נתבקעו הרי אילו אסורות. שריין בחומץ מותר מפני שהחומץ צופדן. רבי שמואל בר רב יצחק היה לו יין קוסס. יהב בגויה שערין בגין דיתמע. שאל לרבי אימי. אמר ליה. צריך את לבער. [רבי חנינה בריה דרבי כהיי הוה ליה דבש מזוייף בסולת. שאל לרבי מנא. אמר ליה. צריך את לבער.] חד מן אילין דרבי כיריי הוה ליה גרבין דמשח בגו אוצרה דחיטיא שאל לרבנין. אמרין ליה. איזיל גרוף מן תוחתיהן. הורי רבי אימי באילין גרבייא דכותחא. ממלא אותן מים שלשה ימים מעת לעת.