תלמוד ירושלמי פסחים פרק ה הלכה א

משנה: תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה. ערב פסחים נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה בין בחול בין בשבת. חל ערב פסחים להיות ערב שבת נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה והפסח אחריו: הלכה: תמיד נשחט כול׳. כתוב וזה אשר תעשה על המזבח וגו׳. הייתי אומר. יקרבו שניהן בשחרית ושניהן בין הערבים. תלמוד לומר. את הכבש האחד תעשה בבקר. הייתי אומר. יקרב שלשחר עם הנץ החמה. ושלבין הערבים עם דמדומי החמה. תלמוד לומר. בין הערבים. נאמר כאן בין הערבים. ונאמר להלן בין הערבים. מה בין הערבים שנאמר להלן משש שעות ולמעלן. אף בין הערבים שנאמר כאן משש שעות ולמעלן. מה חמית מימר בין הערבים משש שעות ולמעלן. [אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר.] אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. מה ערב שנאמר להלן משש שעות ולמעלן. אף ערב שנאמר כאן משש שעות ולמעלן. ויהא כשר משש שעות ולמעלן. רבי יושוע בן לוי אמר. בין הערבים. כיצד. חלוק בין הערבים. ותן לו שתי שעות ומחצה לפניו ושתי שעות ומחצה לאחריו. ושעה אחת לעיסוקו. נמצאת אומר שהתמיד קרב בתשע שעות ומחצה. אמר רבי יוסה. שבק רבי יושוע בן לוי רישא ואמר סופה. דל כן [כהדא דתני]. חנניה בן יהודה אומר. שומע אני בין הערבים. בין ערבים. בין ערבו שלארבעה עשר ובין ערבו שלחמשה עשר. יכול היום והלילה בכלל. תלמוד לומר יום. [כשהוא אומר יום יצא לילה.] אי יום. יכול בשתי שעות ביום. תלמוד לומר בערב. אי בערב יכול משתחשך. תלמוד לומר בין הערבים. הא כיצד. חלוק בין הערבים ותן שתי שעות ומחצה לפניו ושתי שעות ומחצה לאחריו ושעה אחת לעיסוקו. נמצאת אומר שהתמיד קרב בתשע שעות ומחצה. אמר רבי יוסה. הדא דתימר למצוה. אבל לעיכוב הדא היא דתנינן. שחטו קודם לחצות פסול. לאחר חצות מיד כשר. קודם לתמיד כשר. ויימר אף בשחרית כן. הכא כתוב בין הערבים. אית לך מימר תמן בין הבקרים. רבי יושוע בן לוי אמר. תפילות מאבות למדו. גרש עד אף על פי כן לא הורידו אותו מגדולתו אלא מינו אותו אב בית דין. מאן תנא בין בחול בין בשבת. רבי ישמעאל. דתני. כסידרו בחול כך סידרו בשבת. דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבה אומר. כסדרו בערב שבת כך סידרו בשבת. הא רבי ישמעאל מאחר שעה לפילפולו. ורבי עקיבה מקדים שעה אחת לעיסוקו. כדי שלא ייכנסו למצוה משוכרין. ויקרב פסח תחילה ותמיד אחריו. אם אומר את כן נמצאת מבטל בין הערבים שלפסח. אם מקיים את בין הערבים שלפסח לא נמצאת מבטל בין הערבים שלתמיד. תמיד אם מבטלו את עכשיו את מקיימו לאחר זמן. פסח אם מבטלו את עכשיו אימתי את מקיימו. ויקריב פסח תחילה ותמיד אחריו. יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים [בלב]. רבי ירמיה בעי. מה חמיית מימר ערב מאוחר או נאמר ערב מוקדם. אלא כיני. יאוחר דבר שנאמר בו בין הערבים כבוא השמש לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים לבד. לשון מתניתא מסייעה לרבי ירמיה. שם תזבח את הפסח בערב. בערב אתה זובח. כבוא השמש אתה אוכל. מועד צאתך מארץ ממצרים. אתה צולה. אית תניי תני. בערב אתה אוכל. כבוא השמש אתה זובח. מועד צאתך מארץ ממצרים. אתה צולה. ויקרבו שניהן כאחת. אמר רבי יוסה. כבש שני. אין פסח שיני. תני. רבי נתן אומר. בכל יום ויום תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה. מהו בכל יום ויום. בכל ערב פסח ופסח. אמר רבי יוסה בירבי בון. טעמיה (דהן) [דהדין] תנייה כדי ליתן חצי שעה בין כת לכת. תני. דם תמיד ואיבריו קודמין לפסח ופסח לקטורת והקטורת להטבת נירות. אית תניי תני. דם תמיד ואיבריו קודמין לקטורת והקטורת לפסח ופסח להטבת הנירות. כדי שיקרבו נסכי תמיד עמו. ואין מוקדם לתמיד שלשחר ולא מאוחר לתמיד שלבין הערבים אלא הפסח והקטורת בערבי פסחים. מניין שלא יהא דבר קודם לתמיד שלשחר. תלמוד לומר עליה עולה. ומניין שלא יהא דבר מעכב לתמיד שלבין הערבים. תלמוד לומר עליה שלמים. רבי שמעון בן לקיש אמר. וערך עליה עולה אין כתוב כאן. אלא וערך עליה העולה. שלא תהא העולה קודמת לתמיד של שחר. תני. רבי ישמעאל בנו שלרבי יוחנן בן ברוקה אומר. מחוסרי כפרה מביאין כפרתן אחר התמיד שלבין הערבים כדי שיטבלו ויאכלו פסחיהן לערב. אמר רבי יודן הדא דתימר במצורע עשיר. אבל במצורע עני לא עוף הוא מביא. אמר רבי שמואל בר אבדומא. אינו מביא אשם.