תלמוד ירושלמי פסחים פרק ה הלכה ב

משנה: הפסח ששחטו שלא לשמו קיבל והילך וזרק שלא לשמו או לשמו ושלא לשמו או שלא לשמו ולשמו פסול. כיצד לשמו ושלא לשמו. לשם פסח ולשם שלמים. שלא לשמו ולשמו. לשם שלמים ולשם פסח: הלכה: מניין שהוא צריך לשוחטו לשמו. רבי בא בשם רב. ו‍אמרתם זבח פסח הוא. לומר. אם שחטו לשם פסח הרי הוא פסח. ואם לאו אינו פסח. שאר כל מעשיו מניין. ועשית [פסח]. שיהו כל מעשיו לשם פסח. מעתה אפילו הקטר אימורין. תלמוד לומר זבח. מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה. יצאו הקטר אימורין שאינן מעכבין את הכפרה. חטאת מניין. ושחט אתה לחטאת. ושאר כל מעשיו מניין. ועשה את האחד חטאת. מעתה אפילו הקטר אימורין. תלמוד לומר ושחט. מה שחיטה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה. יצאו הקטר אימורין שאינן מעכבין את הכפרה. חטאת לשם בעלים מניין. אמר רבי ירמיה. ועשה הכהן את החטאת וכפר על המטהר מטומאתו. אמר ליה רבי יוסי. מעתה אפילו הקטר אימורין. תלמוד לומר וכפר. מה זריקה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה. יצאו הקטר אימורין שאינן מעכבין את הכפרה. פסח לשם בעלים מניין. ודין הוא. מה אם החטאת שאין מחשבת ערלים וטמאים פוסלין בה צריכה שתהא לשם בעלים. פסח שמחשבת ערלים וטמאים פוסלין בו אינו דין שיהא [צריך] לשם בעלים. לא. אם אמרת בחטאת שהיא קדשי קדשים. תאמר בפסח. שהוא קדשים קלין. אמר רבי יוסה. ולא ממחשבה למדת. התורה ריבת מחשבה בפסח יותר מן החטאת. אמר רבי חנניה קומי רבי מנא. ומחטאתו שלמצורע אנו למידין. וכי חטאתו שלמצורע לא לחידושה יצאת. שתהא טעונה נסכים לשם בעלים. ודבר שיצא לחידושו אין למידין ממנו. אמר ליה. וכי חטאתו שלמצורע מאיכן למידה שתהא פסולה שלא לשמה. לא מן הדין קרייא דכתיב ושחט אתה לחטאת. וכתיב זאת תורת החטאת. תורה אחת לכל החטאות. אלא ממקום שהיא למידה משם היא מלמדת. שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו. אמר רבי יוחנן. יש שלא לשמו מעבודה לעבודה והוא פוסל. רבי שמעון בן לקיש אמר. יש שלא לשמו מעבודה לעבודה. ויהא כשר. אמר רבי אילא. ממחשבת פיגול לימד רבי יוחנן. אילו זרק שלא לשמו שמא אינו פיגול. שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול. אמר רבי יוסי. מן תרתין מילין לא דמיא מחשבת פיגול למחשבת פסול. אילו שחטו לשמו לקבל דמו שלא לשמו שמא אינו כשר. שחטו לשמו לקבל דמו שלא לשמו פסול. אילו שחטו לשמו להקטיר אימוריו שלא לשמו שמא אינו פיגול. שחטו לשמו להקטיר אימוריו שלא לשמו כשר. אמר רבי יוסה. אנא חמית לרבי ירמיה תפיס לרבי בא. אמר ליה. אמור לי טעמא דרבי יוחנן. למה שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול. נעשה משעה ראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו והוא פסול. אמר ליה. ואין כיני אפילו שחטו שלא לאוכליו לזרוק את דמו שלא לאוכליו. וייעשה משעה ראשונה כשוחטו לאוכליו ושלא לאוכליו ויהא כשר. לית יכיל. דמר רבי אילא בשם רבי יוחנן. שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו כשר. אתא רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן. שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו כשר. רבי יוסה נסי[ב] חייליה מן תרין טעמוי דרבי יוחנן. למה שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול. נעשה משעה הראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו והוא פסול. למה שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו כשר. נעשה כמשעה הראשונה כשוחטו לאוכליו ושלא לאוכליו והוא כשר. רבי חנניה אמר קומי רבי מנא בשם רבי יודן. טעמא דרבי יוחנן. כל שאילו יבוא לאותה העבודה ואינו מחשב לה. מחשב הוא מעבודה אחרת לה. אילו שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו שמא אינו פיגול. שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול. אילו שחטו לשמו לקבל דמו שלא לשמו שמא אינו כשר. ובשעת קבלה מחשב הוא. הרי כל שאילו יבוא לאותה העבודה ואינו מחשב לה. הוא מחשב מעבודה אחרת לה. אילו שחטו לשמו להקטיר אימוריו שלא לשמו שמא אינו פיגול. ובשעת הקטרה אינו מחשב. הרי כל שאילו יבא לאותה העבודה והוא מחשב לה אינו מחשב מעבודה אחרת לה. אמר ליה. לא תתיביני מפיגול על פסול. דמר רבי יוסה. מן תרין מילין לא דמייא מחשבת פיגול למחשבת פסול. מה נפיק מן ביניהון. אמר רבי שמואל בר אבדומא. חילופין. בשאר ימות השנה. שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו בשאר ימות השנה. על דעתיה דרבי יוחנן כשר. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש פסול. אמר רבי יוחנן. על דא עלי אבא בר אבא. דאינון אמרין. מניין שהפסח משתנה לשם שלמים. תלמוד לומר. ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים. כל שהוא מן הצאן בא שלמים. התיבון. הרי עולה מן הצאן. דבר שאינו בא אלא מן הצאן. יצאת עולה שהיא באה אפילו מן הבקר. התיבון. הרי אשם. אמר רבי בון בר כהנא. מן הצאן. דבר הבא מכל הצאן. יצא אשם שאינו בא אלא מן האילים בלבד. בכל אתר את אמר. מן לרבות. והכא את אמר. מן למעט. אמר רבי מנא. מיעטו. שאינו בא אלא מן האילים בלבד. התיבון. והכתיב אם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים לעולה. מעתה מותר הפסח בא עולה. אמר רבי אבון. משנין דבר שהוא לאכילה בדבר שהוא לאכילה. [ואין משנין דבר שהוא לאכילה בדבר שאינו לאכילה.] אמר רבי יוסי בירבי בון. משנין קדשים קלין לשם קדשים קלין ואין משנין קדשים קלים לשם קדשי קדשים. אמר רבי יוחנן על דעלי רבי חנינה דאתון אמרין. אין הפסח משתנה לשם שלמים אלא אם כן שחטו לשם שלמים. ואני אומר. אפילו לשם עולה. אמר רבי לא. טעמיה דרבי יוחנן. ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים. כל שהוא זבח בא שלמים. משתנה למחשבת פסול. היך עביד. שחטו לשם עולה על מנת לזרוק דמו למחר. מכל מקום פסול הוא. אין תימר. משתנה למחשבת פסול. פיגול. אין תימר. אינו משתנה למחשבת פסול. פסול. לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה. רבי בון בר חייה בשם שמואל בר אבא. מכיון שאין לו שם נעשה כשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה והוא כשר. אמרו ליה. ואין כיני. אפילו שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו וייעשה משעה ראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה ויהא כשר. אמר רבי אבא מרי מאן אמר בשתיקה כשר. או נאמר. בשתיקה פסול.