תלמוד ירושלמי פסחים פרק ו הלכה ב
משנה: אמר רבי אליעזר ומה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת. אילו שהן משום שבות לא ידחו את השבת. אמר לו רבי יהושע יום טוב יוכיח שהתיר בו משום מלאכה ואסר בו משום שבות. אמר לו רבי אליעזר מה זה יהושע מה ראיה רשות למצוה. הלכה: מה שבות. לא כן תנינן. המחלל את הקדשים. והמבזה את המועדות. והמיפר בריתו שלאברהם אבינו. והמגלה פנים בתורה. אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. אמר רבי ירמיה. מהו רשות. רצה בישל רצה לא בישל. אמר רבי יוסה. הכין הוה רבי ליעזר צריך מתבזה לרבי יהושע. הרי חגיגת יום טוב כשיטתך תוכיח. שהתירו בה משם מלאכה ואסרו בה משם שבות. והוה ליה מימר בה. לא. אם אמרת בחגיגת יום טוב שאין חייבין עליה כרת. תאמר בפסח שחייבין עליו כרת. ויתיביניה כמתניתן. לא. אם אמרת ביום טוב שאין חייבין עליה כרת. תאמר בפסח שחייבין עליו כרת. כיי דמר רבי אימי. עשירין היו בתשובות. או ייבא כיי דמר רבי נסא. כאינש דאית ליה תרין טעמין והוא מתיב חד מינהון.
