תלמוד ירושלמי פסחים פרק ו הלכה ה

משנה: הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת. ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח אם אינן ראויין חייב. ואם ראויין הן רבי אליעזר מחייב חטאת. ורבי יהושע פוטר. אמר רבי אליעזר מה אם הפסח שהוא מותר לשמו כששינה שמו חייב. זבחים שהן אסורין לשמן כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב. אמר לו רבי יהושע. לא. אם אמרת בפסח ששינהו את שמו בדבר אסור. תאמר בזבחים ששנן בדבר מותר. אמר לו רבי אליעזר. אימרי ציבור יוכיח. שהן מותרין לשמן השוחט לשמן חייב. אמר לו רבי יהושע. לא. אם אמרת באימרי ציבור שכן יש להן קיצבה. תאמר בפסח שאין לו קצבה. רבי מאיר אומר. אף השוחט לשם אימורי ציבור פטור: הלכה: מתניתא ביודע בו שהוא פסח ושחטו לשם שלמים. היה יודע בו שהוא שלמים ושחטו לשם עולה. רבי מנא אמר. יש בעשייתו מצוה. רבי יוסה אמר. אין בעשייתו מצוה. אילי ציבור שהיה סבור שהן כבשים ושחטן לשם אלים שמא לא עלו לציבור לשם אלים. ותני כן. אילי ציבור שהיה סבור שהן כבשים ושחטן לשם אלים כבר עלו לציבור לשם חובה. מתניתא בסבור בו שהוא פסח ושחטו לשם פסח. היה יודע בו שהוא שלמים אלא שהיה סבור לומר שמותר לשנות שלמים לשם פסח. רבי מנא אמר. אין בעשייתו מצוה. רבי יוסה אמר. יש בעשייתו מצוה. מסתברא דרבי מנא בקדמייתא ודרבי יוסי באחריתה. אמרין. לית הדא דרבי ליעזר תתובה על דרבי יהושע. דו יכיל מימור ליה. היאך את משיביני מדבר שדרכו לחלף על דבר שאין דרכו ליתחלף. ולא הדא דרבי יושוע תתובה על דרבי אליעזר. דו יכיל מימור ליה. הרי פסחו של ראובן ששחטו לשם שמעון הרי שינהו לדבר כשר. ותימר. חייב. רבי מאיר אומר. אף השוחט לשם אימרי צבור פטור. אמר רבי לעזר. דברי רבי מאיר אפילו עגל. את שמע מינה תרתיי. את שמע מינה. דבר שאין לו קיצבה ודבר שאין דרכו להתחלף ויש בעשייתו מצוה. רבי שמעון בן לקיש אמר. יש בעשייתו מצוה כגון יבמתו נדה ובא עליה. רבי יוחנן אמר. (יש) [אין] בעשייתו מצוה כגון שני שפודין אחד שלשחוטה ואחד שלנבילה. וביקש לוכל מזה ואכל מזה. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. שכח ומל את של אחר שבת בשבת. רבי אליעזר מחייב חטאת. ורבי יהושע פוטר. הרי אין בעשייתו מצוה ורבי יהושע פוטר. שמואל קפודקיא אמר. למחר יש בעשייתה מצוה. אמר רבי יוחנן. דרבי מאיר היא. דרבי מאיר אמר. דבר שיש בעשייתו מצוה [פטור. דבר שאין בעשיתו] מצוה חייב כמחלוקת. רבי שמעון אומר. דבר שיש בעשייתו מצוה חייב. ושאין בעשייתו מצוה פטור כמחלוקת. רבי יסי רבי יוחנן. דברי רבי מאיר והוא שיהא שה תמים ובן שנה ושלמים וראוי להשתנות לשם פסח. את שמע מינה תלת. את שמע מינה. דבר שאין לו קצבה. ודבר שאין דרכו להחליף. ודבר שיש בעשייתו מצוה. מה אית לך דבר שאין לו קיצבה. רבי ירמיה סבר מימר שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה. רבי יוסי סבר מימר. שאין את יכול לעמוד על מיניינן. רבי יוסה כד הוה מטי לאילין תינוקות ספיקות הוה אמר. יפה לימדנו רבי ירמיה. אית לך מימר. שאין את יכול לעמוד על מיניינן. אלא שלא נתנה התורה קיצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה. אמר רב חסדא. דברי רבי שמעון תיפתר שהיה שם חבורה אחת שלא שחטה. אמר רבי זעורא. מילתיה דרבי ינאי אמרה. והוא ששכח ומל את שלשבת בערב שבת. מלו בשחרית. רבי זעורא אמר. סבר רבי ינאי. פטור. רבי אבא אמר. חייב. וליידה מילה אמרה רבי ינאי. בא להודיעך היאך דרכן שלתינוקות להתחלף. על דעתיה דרבי זעורא כרבי ינאי. על דעתיה דרב כרבי מאיר. אמר רבי מנא קומי רבי יוסה. מה דאמר רב חסדא כרבי שמעון. מה דאמר רבי ינאי כרבי מאיר. משיבין דבר בין רבי מאיר לרבי שמעון. אשכחנן פלוגא בין רבי מאיר לרבי שמעון בשיור. אילין תינוקות ספיקות מה את עבד לון. כדבר שיש לו קיצבה או כדבר שאין לו קיצבה. [אין תעבדינון כדבר שיש לו קצבה.] אפילו אין שם תינוק אחד למול. ואין תעבדינון כדבר שאין לו קיצבה. והוא שיהא שם תינוק אחד למול. איתא חמי. הקדים זמנו פטור. איחר זמנו חייב. רב הונא אמר. מחלפה היא מתניתא. דתני. אמר רבי שמעון. לא נחלק רבי ליעזר ורבי יהושע על מי שהיה לו למול לאחר שבת ומלו בשבת שהוא חייב. ועל מה נחלקו. על מי שהיה לו למול בערב שבת ומלו בשבת. שרבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר. אמר רבי יוסי בירבי בון. מן קושיי מקשי לה רבי ינאי. והוא ששכח ומל את שלשבת בערב שבת. רב אדא בר אחוא אמר. זו דברי רבי מאיר ורבי שמעון. אבל דברי רבי יוסי. אפילו דבר שאין בעשייתו מצוה הואיל וטועה בו לשם מצוה פטור. פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין את המילה. אמר רבי יוחנן. דברי רבי יוסי. אפילו פירש חוזר אף על הציצין שאין מעכבין את המילה. היידין רבי יוסי. ההוא דתנינן. רבי יוסי אומר. יום טוב הראשון שלחג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב ברשות הרבים. פטור. מפני שהוציאו ברשות. אף בסכין שלמילה כן. אף במצה כן. מן מה דאמר רבי יוחנן. דברי רבי יוסי. אפילו פירש וחזר אפילו על הציצין שאין מעכבין את המילה. הדא אמרה. אף בסכין שלמילה כן. אף במצה כן.