תלמוד ירושלמי פסחים פרק ו הלכה ו

משנה: שחטו שלא לאוכליו ושלא למנוייו לערלים ולטמאים חייב. לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולים ולערלים לטהורים ולטמאים פטור. שחטו ונמצא בעל מום חייב. שחטו ונמצא טרפה בסתר פטור. שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידן או שמתו או שניטמאו פטור מפני ששחט ברשות: הלכה: אמר רבי לעזר. למי נצרכה. לרבי מאיר. אתיא דרבי לעזר כרבי שמעון בן לקיש. כמה דרבי שמעון בן לקיש אמר. יש בעשייתו מצוה. כן רבי לעזר אמר. יש בעשייתו מצוה. אין תימר. שנייא היא. שהוא בעל מום. ובעל מום אין דרכו להתחלף. הרי עגל הרי אין דרכו להתחלף ואמר רבי לעזר. דברי רבי מאיר אפילו עגל. אמר רבי יוסי. אין יסבור רבי ל‍עזר כרבי יוחנן אתיא היא. דאמר רבי יוחנן. בעל מום אין דרכו להתחלף. עגל דרכו להתחלף. שכן נצרכה (להלל) [לחלל]. הא בגלוי חייב. אמר רבי יוחנן. דרבי שמעון היא. רבי יעקב בר אחא רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש. דרבי שמעון היא. רבי חמא בר עוקבה בשם רבי יוסי בירבי חנינה. המושך ידו מפסחו גופו קרב שלמים. רבי יונה אמר. שלמים כשירים. רבי יוסה אמר. שלמים פסולים. והא תנינן. פטור. סברין מימר. פטור [ו]כשר. פתרין ליה. פטור פסול. רבי יסא בשם רבי יוחנן. אין לך פסח גופו קרב שלמים אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו הבעלים. והא תנינן. פטור. סברין מימר. פטור כשר. פתרין לה. פטור פסול. שמואל אמר. כל שאמרו בחטאת מתה כיוצא בו בפסח גופו קרב שלמים. והא תנינן. פטור. סברין מימר. פטור פסול. פתרין לה. פטור כשר. רבי יסא בשם רבי יוחנן. דרבי יהודה היא. דתנינן תמן. אין שוחטין את הפסח על היחיד. דברי רבי יהודה. ורבי יוסה מתיר. רבי זעורה בעא קומי רבי מנא. הן אשכחנן פטור וכשר. אמר ליה. תנינן הכא. פטור. ותנינן תמן. כשר. ועל כולם היה רבי ישמעאל בנו שלרבי יוחנן בן ברוקה אומר. תעובר צורתו ויצא לבית השריפה רבי לעזר בירבי יוסי בעא קומי רבי יוסי. ניחא שמתו ושניטמאו. שמשכו הבעלים את ידם. מה אנן קיימין. אם בחיים. פסול מכשיר. פסול הוא. אם לאחר שחיטה. יש משיכה לאחר שחיטה. מכיון שיש לו רשות למשוך. פסול מכשיר הוא. וטעון צורה.