תלמוד ירושלמי פסחים פרק ז הלכה ה

משנה: ניטמא הבשר והחלב קיים אינו זורק את הדם. ניטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם. ובמוקדשין אינו כן אלא אף על פי שניטמא הבשר והחלב קיים זורק את הדם: הלכה: ודלא כרבי נתן. דרבי נתן אמר. יוצאין בזריקה בלא אכילה. מה טעמה. ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים. אותו אף על פי שאין שם אלא פסח אחד כולהון יוצאין בזריקה אחת. ואיפשר כזית לכל אחד ואחד. פשיטא דא מילתא. נטמא הבשר והאימורין קיימין. זורק את הדם על [האימורין. נטמא האימורין והבשר קיים. זורק את הדם על] הבשר. ניטמא הבשר ואבדו האימורין. אמר רבי שמי. וההן קיימין לא כמי שניטמא הבשר ואבדו האימורין הוא. את אמר קומץ. אוף הכא זורק. אמר רבי. תיפתר כרבי ליעזר. דרבי ליעזר אמר. אף על פי שאין שירים יש קומץ. בא בטומאת עובדין. היך עבידה. שחטו אותו בעלי מומין וזרקו אותו טהורין. אמר רבי הילא. והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל. הרי לא נגע בו טמא. (והטהור) [והבשר] כל טהור יאכל בשר. הרי יש כאן טהורים שיאכלוהו. רבי זעורה. מאחר שאילו הפסח הבא בטומאה ונאכל בטומאה [והכא כמי שבא בטומאה]. ויידא אמר. רבי שמואל אמר. רבי זעורה בעי. בא בטומאת הדם היך עבידא. מאחר שאין מתירין לו לזרוק כמי שבא בטומאה. או מאחר שאילו עבר וזרק הורצה כמי שלא בא בטומאה. נישמעינה מן הדא דאמר רבי הושעיה. ונשא אהרן את עון הקדשים. עון הקריבים. לא עון המקריבים. הפריש בין קריבין ליחיד לקריבין לציבור. הקריבין ליחיד אם יש לו אומרין לו. הבא. [ואם לאו. אין מתירין לו לזרוק את דמו.] עבר וזרק הורצה. המקריבין ליחיד בין שיש לו בין שאין לו [לא הורצה. הקריבין לצבור אם יש אומרין לו. הבא. ואם לאו מתירין לו לזרוק בתחילה. המקריבין לצבור בין שיש לו בין שאין לו עבר] וזרק הורצה. אמר רבי לעזר. מתניתא בבא בטומאה משעה ראשונה. אבל אם בא בטהרה וניטמא אינו נאכל בטומאה. שחטו בטהרה וניטמא הציבור. ייזרק הדם בטהרה ואל ייאכל הבשר בטומאה. (ואמר אף בזריקה כן.) [רבי לא בשם רבי יוחנן. רבי נתן היא. דרבי נתן אמר. יוצאין בזריקה בלא אכילה. שחטו בטהרה ונטמא הדם הצבור. יזרק הדם בטומאה ואל יאכל הבשר בטומאה. רבי ירמיה בשם רבי יוחנן. מפני מראית העין. שלא יאמרו. ראינו פסח בא בטהרה ונזרק בטומאה. מעתה לא יזרק הדם בטומאה.] שלא יהו אומרין. ראינו פסח שבא בטהרה ונזרק בטומאה. הא סופך מימר דרבי נתן היא. מודה רבי נתן בחולה ובזקן. מודה רבי נתן היא בחבורה שניטמא עובד שלה. שהן נדחין לפסח השיני. מודה רבי נתן בחבורה שנמצאת יבולת בעורה. שהן נדחין לפסח השיני. חמש חבורות שנתערבו עורות פסחיהן ונמצאת יבולת בעורה שלאחת מהן. כולהן יצאו לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שיני. סברין מימר דרבי נתן היא. תיפתר דברי הכל במיטמא בספק קבר התהום. וכרבי נתן זורק את הדם. רבי יוחנן רבי ישמעאל בשם רבי יהושע. כתוב אחד אומר אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז וגו׳. וכתוב אחר אומר וזרק הכהן את הדם על מזבח יי פתח אוהל מועד והקטיר החלב לריח ניחח ליי. עד שיהא שם או בשר לאכילה או אימורין להקטרה. תמן תנינן. נטמאו שיריה נשרפו שיריה אבדו שיריה. כמידת רבי אליעזר כשירה וכמידת רבי יהושע פסולה. [שלא בכלי שרת פסולה. רבי ישמעאל מכשיר. הקטיר קמצו פעמים. כשרה.] על דעתיה דרבי אליעזר. אם אין דם אין בשר. אף על פי שאין בשר יש דם. אם אין קומץ אין שיריים. אף על פי שאין שיריים יש קומץ. על דעתיה דרבי יהושע. אם אין דם אין בשר. אם אין בשר אין דם. אם אין קומץ אין שיריים. אם אין שיריים אין קומץ. אמר רבי מנא. תיפתר כרבי אליעזר. דרבי אליעזר אמר. אף על פי שאין שיריים יש קומץ. אמר רבי יוסי בירבי בון. רב ורבי יוחנן תריהון אמרין. מודה רבי יהושע שאם עבר וזרק את הדם שהורצה.