תלמוד ירושלמי פסחים פרק ז הלכה י

משנה: העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר. ואם חל ששה עשר להיות בשבת ישרפו בשבעה עשר שאינן דוחין לא את השבת ולא את יום טוב: הלכה: עצם שאין עליו בשר. רבי יוחנן אמר. אסור לשוברו. רבי שמעון בן לקיש אמר. מותר לשוברו. מתיב רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש. והא תנינן. העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר. ויקוץ. מפני המוח שבקולית. ויחלוץ את הבשר מן העצם ויהנה מן העצם. סברין מימר. אין חולצין את הפסול. אמר רבי לעזר. ואפילו תימר. חולצין. פתר לה כרבי יעקב. דרבי יעקב אמר. הבא בכושר משעה ראשונה וניטמא אסור בשבירת העצם. רבי אימי בשם רבי לעזר. מה טעם אמרו. העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר. שהשורף יש בו משום שובר. שמואל אמר. נימנין על מוח שבראש ואין נימנין על מוח שבקולית. נימנין על מוח שבראש. שהוא יכול להוציאו דרך האוזן. ואין נימנין על מוח שבקולית. שאינו יכול להוציאו אלא דרך שבירה. רבי יוחנן אמר. נימנין על מוח שבקולית. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן. אין נמנין על מוח שבקולית. ואם נמנה נמנה. על דעתיה דרבי יוחנן. וישרף וימנה. מפני אבדן קדשים. על דעתיה דשמואל. ישרף וימנה. סבר שמואל כרבי יעקב. [דרבי יעקב] אמר. הבא בכושר משעה ראשונה וניטמא אסור בשבירת העצם. מה חמית מימר. ולא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו. אחר שני בקרים אחר בוקרו שלארבעה עשר ואחר בוקרו שלחמשה עשר. וכתוב והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף. מהו להצית את האור במדורת חמץ. מאן דיליף מן הנותר. אסור. מאן דלא יליף מן הנותר. מותר. אמר רבי בון בר חייה. ירדו לה כשיטת רבי ישמעאל (וכו׳). [כמה דרבי ישמעאל אמר תמן. תינוק שעבר זמנו נמול בין ביום בין בלילה. והכא עיבר זמנו נשרף בין ביום בין בלילה.]