תלמוד ירושלמי פסחים פרק ז הלכה יא

משנה: כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך וראשי כנפים והסחוסין. השובר את העצם בפסח טהור הרי זה לוקה ארבעים אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה את הארבעים: הלכה: גידים הרכים. רבי יוחנן אמר. נימנין עליהן. רבי שמעון בן לקיש אמר. אין נימנין עליהן. רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעורה. מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן. מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש. דאיתפלגון. [דתנינן תמן.] אילו שעורותיהן כבשרן. עור האדם ועור חזיר של יישוב. רבי יוסה אומר. אף עור שלחזיר הבר. [עור חטרות גמל הרכה. עור הראש של עגל הרך. עור בית הפרסות. עור בית הבושת. ועור השליל. ועור שתחת האליה. ועור האנקה והכח והלטאה והחומט. רבי יהודה אומר. הלטאה כחולדה. וכולן שעיבדן. או שהילך בהן כדי עבודה. טהורין. חוץ מעור האדם. רבי יוחנן בן נורי אומר. שמנה שרצים יש להן עורות.] אמר רבי יוחנן. לא שנו אלא לאיסור ולטומאה. אבל ללקות. עור הוא. ואין לוקין עליו משום נבילה. רבי שמעון בן לקיש אמר. משנה שלימה שנה רבי. בין לאיסור בין ללקות בין לטומאה. מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש. תמן הוא עבד ליה בשר. וכא לא עבד ליה בשר. אמר רבי יודה בר פזי. שנייא היא תמן שהוא עור. ועור סופו להקשות. כל שכן מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש. מה אין תמן שסופו להקשות הוא עבד ליה בשר. כאן שאין סופו להקשות לא כל שכן. אמר רבי אבון. טעמא דרבי שמעון בן לקיש ואכלו את הבשר. לא גידים. רבנן דקיסרין אמרין. רבי חייה רבי איסי חד מיחלף וחד כהדין תנייא. מאן דמחלף לית ליה כאילין קישויא. וכמה ישבור. רבי יוסי ורבי זעורא בשם רבי יוחנן. עד כדי שתהא היד מחגרת. רבי יונה אמר. רבי זעורה ורבי בא תריהון בשם רבי יוחנן. חד אמר. כדי שתהא היד מחגרת. וחורנה אמר. אפילו צפורן. מאן דאמר. יד. כל שכן צפורן. מאן דאמר. צפורן. אבל יד לא. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרי. לעולם אינו חייב עד שישבור עצם שיש עליו בשר וממקום בשר. רבי יעקב בר אחא אמר. שמואל בר אבא בעי. מעתה לעולם אינו חייב עד שיטול אבן וירסס. עצם. לחייב על כל עצם ועצם. הדא דתימר. בהתרייה אחת. אבל בשתי התריות. שכן אפילו עצם אחד ושברו וחזר ושברו חייב שתים. רבי ירמיה בעי. לית הדא פליגא על רבי שמעון בן לקיש. דרבי שמעון בן לקיש אמר. עצם שאין עליו בשר מותר לשוברו. לא אמר אלא שלא ילקה. הא לאסור אסור. אבל המותיר [בטהור] והשובר בטמא אינו לוקה ארבעים. רבי אבון בשם רבי אלעזר. מתניתא כשבא בטומאה משעה ראשונה. אבל אם בא בטהרה ונטמא כבא בטהרה ולוקין על שבירתו. מתיב רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש. והא תנינן. העצמות והגידים והנותר ישרפו בששה עשר. ויקוץ. מפני מוח. ויחלוץ בשר מן העצם. ויקוץ. שלא לפקע תחת הבשר.