תלמוד ירושלמי פסחים פרק ז הלכה יב

משנה: אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך ובמוקדשין קוצץ בקופיץ שאין בו משום שבירת העצם. מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ. החלונות ועובי החומה כלפנים: הלכה: רבי סימון רבי יהושע בן לוי בשם בר פדייה. הפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים עד כדי עונשן בכזית. מהו שיפסלו בתרומה. קל וחומר. אם מטמין את הידים לפסול בתרומה. הן עצמן לא כל שכן. ההן יוצא מה את עבד ליה. מטמא את הידים או אינו מטמא את הידים. אין תימר. ההן יוצא מטמא את הידים. פיגול ונותר אינן פוסלין בתרומה. אין תימר. פיגול ונותר אינן פוסלין בתרומה. ההן יוצא לא גזרו עליו כלום. דלא כן יטמא צד החיצון וצד הפנימי. אמר רבי אבין. מאן אית ליה דבר טמא מחמת עצמו. לא רבי מאיר. לא כן אמר רבי יוחנן. כל הדברים טהורין ברובן. כיון שחיתך רובן לאו כפרוש הוא. ויהא כמגיעי בו ויהא פסול. אמר רבי חנניה. במחתך כל שהוא ומשליך. רבי בא בשם רב יהודה. לא קידשו תחת האגוף שבירושלם. רבי ירמיה בשם רב שמואל בר רב יצחק. כדי שיהו מצורעין מגינין תחתיהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. ודכוותה. לא קידשו תחת האגוף שלהר הבית. כדי שיהו זבין מגינין תחתיהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. מצורע אין לו איכן להגן. זב יש לו איכן להגן בכל ירושלם. רבי יוחנן בר מרייא בשם רבי פינחס. מן מה דאנן חמיי רבנן שלחין סנדליהון תחת האגוף שלהר הבית הדא אמרה שלא קידשו תחת האגוף שלהר הבית. רב שאל לרבי חייה רבה. גגות ירושלם מה הן. אמר ליה. מן מה דמתלין מתלא. פיסחא בזיתא והלילה מתבר אגרייא. הדא אמרה. גגות ירושלם קודש. רבי ירמיה רבי מיישא רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב. גגות ירושלם חול. והא תנינן. מן האגוף ולפנים כלפנים. מן האגוף ולחוץ כלחוץ. פתר לה בגג מבוצר לאויר חצר היא מתניתא. והא תנינן. החלונות ועובי החומה כלפנים. עוד היא בגג מבוצר לאויר חצר היא מתניתא. ואתיא כההיא דאמר רבי אחא בשם רבי חיננא. ויאבל חיל וחומה. שורא ובר שורא. אם עובי החומה קידשו כל שכן חלון. אמר רבי אחא. בחלון שעל גבי האגוף נצרכה. אף על גב דתימר. לא קידשו תחת האגוף שלירושלם. חלון שעל גבי האגוף קידשו. תני בשם רבי יהודה. מחילות שתחת ההיכל חול וגגות ההיכל קודש. רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש. מתניתא אמרה [כן]. מדורה היתה שם ובית כסא שלכבוד. וזה היה כבודו [מצאו נעול. יודע שיש שם אדם. פתוח. ידוע שאין שם אדם.] אמר רבי יוסה. וכי צואה טומאה. והלא אינה אלא נקיות. ויי דא אמרה דא. יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה. ונירות דולקין מיכן ומיכן. עד שהוא מגיע לבית הטבילה. אם קודש הוא ילך לו בקצרה.