תלמוד ירושלמי פסחים פרק ח הלכה א

משנה: האשה בזמן שהיא בבית בעלה שחט עליה בעלה ושחט עליה אביה תאכל משל בעלה. הלכה רגל הראשון לעשות בבית אביה שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה תאכל ממקום שהיא רוצה. יתום ששחטו עליו אפיטרופין יאכל ממקום שהוא רוצה. עבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהם. חציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו: הלכה: האשה בזמן שהיא בבית בעלה כול׳. אמר רבי יוחנן. ארבעה מחוסרי כפרה מפרישין עליהן חוץ מדעתן. ואילו הן. זב וזבה ויולדת ומצורע. שכן אדם מפריש על בנו הקטן והוא נתון בעריסה. ניחא זב וזבה ומצורע. יולדת. ויש קטנה יולדת. לא כן אמר רבי רדיפה רבי יונה בשם רב חונה. עיברה וילדה עד שלא הביאה שתי שערות. היא ובנה מתים. משהביאה שתי שערות. היא ובנה חיים. עיברה עד שלא הביאה שתי שערות וילדה משהביאה שתי שערות. היא חיה ובנה מת. מיי כדון. שכן אדם מפריש על בתו קטנה. מכיון שהשיאה לא כבר יצאת מרשות אביה. אלא שכן אדם מפריש על אשתו חרשת. וכאן סוטה קטנה אין את יכול. דאמר רבי זעורה רבי יוסא בשם רבי יוחנן. קטנה שזינת אין לה רצון ליאסר על בעלה. וחרשת אין את יכיל. דכתיב ואמרה האשה אמן אמן. אמר רבי אבון. שנייא היא. דכתיב ושמחת אתה וביתך. רבי ירמיה בשם רבי יוחנן. אדם קובע על חבירו קרבן נזיר שלא מדעתו. אבל אינו מפרישו אלא מדעתו. רבי זעורא בשם רבי יוחנן. אדם קובע על חבירו חטאת חלב שלא מדעתו. אבל אינו מפרישו אלא מדעתו. רבי זעורה בשם רבי אלעזר. אדם שוחט פסחו שלחבירו שלא מדעתו. אבל אינו מפרישו אלא מדעתו. אמר רבי אלעזר. מתניתא אמרה כן. האשה בזמן שהיא בבית בעלה. שחט עליה אביה שחט עליה בעלה. תאכל משלבעלה. מה נן קיימין. אם בממחין. סתם האשה ממחה לומר. אצל בניי אני רוצה. אם בשאינן ממחין. מתניתא בממחין. אתא רבי ירמיה בשם רבי יוחנן. מתניתא בממחין. לית הדא פליגא על דרבי אלעזר. דרבי אלעזר אמר. אדם שוחט פסחו שלחבירו שלא מדעתו. אבל אינו מפרישו שלא מדעתו. שנייא היא פסח. שנייא היא חטאת. פסח לכשתגדיל ראוי הוא להתכפר בו. חטאת לכשתגדיל אינו ראוי להתכפר בה. אמר רבי יוחנן. ברגל רדופין שנו. אי זהו רגל רדופין. אמר רבי יוסה בירבי בון. זה רגל ראשון שאביה רודפה לבית בעלה. לא הלכה רגל הראשון. רגל השיני מהו שייעשה רגל רדופין. לעולם יש לה רגל רדופין. אלמנה מהו שיהא לה רגל רדופין. נישמעינה מן הדא. הלכה רגל הראשון לעשות בבית אביה. או הדא אמרה. לעולם יש לה רגל רדופין. או הדא אמרה. אלמנה יש לה רגל רדופין. אמר רבי יוסה בירבי בון. תיפתר שיש לה בנים ואין לה בעל. וסתם האשה ממחה לומר. אצל בניי אני רוצה. אמר רבי לעזר. פיסחן שלנשים רשות. ודוחין עליו את השבת. רבי יעקב בר אחא בשם רבי אלעזר. פיסחן שלנשים ושלעבדים רשות. כל שכן דוחין עליו את השבת. מצתן מה היא. רבי לעזר אמר. חובה. רבי זעורא אמר. רשות. רבי הילא אמר. דברי הכל. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי זעירא. חזרת מצה ופסח לילה הראשון חובה. ושאר כל הימים רשות. מתניתא מסייעא לרבי הילא. לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני. את שהוא בבל תאכל חמץ הרי הוא בקום אכול מצה. ונשים הואיל והן בבל תאכל חמץ הרי הן בקום אכול מצה. והא תנינן. כל מצות עשה שהזמן גרמא האנשים חייבין והנשים פטורות. אמר רבי מנא. חומר היא מצות עשה שהיא באה מכח בלא תעשה. ואתיא כמאן דאמר. פסחן שלנשים רשות. תני. האשה עושה פסח הראשון לעצמה והשיני טפילה לאחרים. דברי רבי מאיר. רבי יוסה אומר. האשה עושה פסח שיני לעצמה אפילו בשבת. ואין צריך לומר הראשון. רבי שמעון בן אלעזר אומר. האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שיני. מה טעמיה דרבי מאיר. איש שה לבית אבות. אם רצו לבית. מה טעמיה דרבי יוסי. איש שה לבית אבות. כל שכן לבית. מה טעמיה דרבי לעזר בירבי שמעון. איש. לא אשה. מה מקיימין רבנן איש. פרט לקטן. אמר רבי יונה. ואפילו כמאן דאמר. פסחים שלנשים רשות. שנייא היא שהדבר מסויים. שלא יקבע הדבר חובה. יתום ששחטו עליו אפיטרופין יאכל ממקום שהוא רוצה. מתניתא ביתום קטן. אבל ביתום גדול נעשה כממנה עצמו על שני פסחים כאחת. דתני רבי חייה. הנמנה על שני פסחים כאחת אוכל מאי זה מהן שנשחט ראשון. אמר רבי יוסה. מתניתא אמרה כן. שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון. עבד שלשני שותפין לא יאכל משלשניהם. רבי יוסה אומר. אין רשות לרבו לומר לו. איפשר שתמנה על הפסח. אבל אומרים הוא לו. איפשי שתמנה על זה אלא על זה. פעמים שהוא נמנה על שלשה פסחים כאחת. היך עבידא. עבד שלשני שותפין צריך להימנות על הפסח. שיחרר אחד מהן חלקו. צריך להימנות על פסח אחר. שיחררו שניהן. צריך להימנות על פסח אחר. שמואל בר אבא בעי. עבד מהו שיאכל משלשתן. אמר רבי יוסי. אם אומר את. עבד לא יאכל משלשתן. מעתה לא יימנה על הפסח. שמא יימלך רבו וישחררו ונמצא הקדש פסול מעורב בעבודה. רבי יעקב בר אחא אמר רבי זעורא בעי. הרב מהו שיצא בהקדש העבד. ולאו מתניתא היא. האומר לעבדו. צא ושחוט עלי את הפסח. מתניתא מדעת רבו. מה צריכה ליה שלא מדעת רבו. חציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו. רבי חייה בשם רבי יוחנן. מי שחציו עבד וחציו בן חורין. קידש אשה. אין חוששין לקידושיו. ודכוותה. גירש. אין חוששין לגירושיו. שמואל אמר. חוששין לגירושיו. אתיא דשמואל כרבי יודה. דתנינן תמן. גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין. רבי יודה מחייב. וחכמים פוטרין.