תלמוד ירושלמי פסחים פרק ט הלכה ג

משנה: מה בין פסח הראשון לשני. הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא. והשני מצה וחמץ עמו בבית. הראשון טעון הלל באכילתו והשני אינו טעון הלל באכילתו. זה וזה טעונין הלל בעשיתן. ונאכלין צלי על מצה ומרורים ודוחין את השבת: הלכה: כתוב לא ישאירו ממנו עד בוקר. אם לאכול. זה מצות עשה שבו. ועצם לא תשברו בו זה מצות לא תעשה שבו. וכשהוא אומר. ככל חוקת הפסח יעשו אותו. יכול שאני מרבה לביעור חמץ ולאכילת מצה כל שבעה. תלמוד לומר על מצות ומרורים יאכלוהו. אין לך דבר חוץ מגופו מעכבו אלא מצות ומרורים בלבד. וכרבי ישמעאל. דרבי ישמעאל אמר. כלל ופרט הכל בכלל. יכול יהו כל הדברים מעכבין אותו. תלמוד לומר על מצות ומרורים יאכלוהו. אין לך דבר חוץ מגופו מעכבו אלא מצות ומרורים בלבד. אית תניי תני. על השיני הוא ענוש כרת. על הראשון אינו ענוש כרת. אית תניי תני. על הראשון הוא ענוש כרת. על השיני אינו ענוש כרת. ואית תניי תני. בין על הראשון בין על השיני ענוש כרת. מאן דאמר. על הראשון הוא ענוש כרת. חטאו ישא בראשון. מאן דאמר. על השיני הוא ענוש כרת. חטאו ישא בשיני. מאן דאמר. בין על הראשון בין על השיני ענוש כרת. חטאו ישא בין על הראשון בין על השיני. מאן דאמר. על השיני. אינו ענוש כרת אלא אם כן לא עשה את הראשון. כי את קרבן יי לא הקריב במועדו. בראשון חטאו ישא. בשיני. אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוצדק. כתוב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. בא לילי פסח ללמד על מפלתו שלסנחריב ונמצא למד ממנו. מה זה טעון הלל אף זה טעון הלל. אי מה זה טעון חגיגה אף זה טעון חגיגה. אמר רבי זעורה. כליל התקדש חג. את שהוא טעון הלל טעון חגיגה. את שאינו טעון הלל אינו טעון חגיגה. ודוחה את הטומאה. אמרת. כל עצמו אינו בא אלא מפני הטומאה. ואת אמר. דוחה את הטומאה.