תלמוד ירושלמי פסחים פרק ט הלכה ה

משנה: מה בין פסח מצרים לפסח דורות. פסח מצרים מקחו מבעשור וטעון הזייה ואגודת אזוב על המשקוף ועל שתי המזוזות ונאכל בחפזון לילה אחד ופסח דורות נוהג כל שבעה: הלכה: אית תניי תני. דוקים ותבלולים פוסלין בו. אית תניי תני. אין דוקים ותבלולים פוסלין בו. מאן דאמר. דקים ותבלולין פוסלין בו. ניחא. דכתיב שה תמים. מאן דאמר. אין דקים ותבלולים פוסלין בו. מה מקיים שה תמים. אפילו בקרבנות בני נח אינו. לא כן אמר רבי יסא. פשט רבי לעזר לחברייא. מכל החי מכל בשר. שיהו שלימין באיבריהן. תמן יש מהן למזבח. ברם הכא אין מהם למזבח. רבי חונה בשם רבי ירמיה. מכיון שכתוב בה כפרה כקדשים כמי שיש מהם למזבח. ותני כן. שלש מזבחות היו לאבותינו במצרים. משקוף ושתי מזוזות. אית תניי תני. ארבעה. סף ומשקוף ושתי מזוזות. אית תניי תני. סף כלי. אית תניי תני. סף אסקופה. מאן דאמר. סף כלי. ואת הסיפים ואת המזמרות ואת המזרקות. מאן דאמר. סף אסקופה. בתתם ספם את סיפיי. מאן דאמר. כלי. ניחא. דכתיב מן הדם אשר בסף. מאן דאמר. סף אסקופה. מה מקיים סף כלי. מביא סף כלי ונותן על האסקופה וטובל ומזה. תני. בן בגבג אומר. שה תמים. אין גיזה תמימה. והתני. מן הצאן. להוציא את החלקים שבהן. אמר רבי אבון. להוציא מה שחלקה [לך התורה]. רובע ונרבע ומוקצה ונעבד. אמר רבי יוסה. אף רבי יוסה הגלילי דכוותהון. דתני. רבי יוסי הגלילי אומר. אומר אני שלא היה פסח מצרים אלא יום אחד בלבד. שנאמר ולא יאכל חמץ. היום.