תלמוד ירושלמי קידושין פרק א הלכה ג

משנה: עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה. וקונה את עצמו בכסף על ידי אחרים ובשטר על ידי עצמו דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אף בכסף על ידי עצמו ובשטר על ידי אחרים ובלבד שיהא הכסף משל אחרים. הלכה: עבד כנעני נקנה בכסף כול׳. כתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה. הקיש עבדים לאחוזה. מה אחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה. אף עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה. מניין שאחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה. שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים. וחתום אילו עידי שטר. והעד עדים אילו עידי חזקה. או אינן אלא אילו עידי שטר. כבר כתוב וכתוב בספר וחתום. רבי יסא בשם רבי מנא רבי תנחום רבי אבהו בשם רבי יוחנן. אין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה. מה טעמא. שדות בכסף יקנו. ופליג על ההיא דאמר רבי חנינה. כל שקלים שכתובים בתורה סלעים ובנביאים ליטרין ובכתובים קינטירין. אמר רבי יודה בר פזי. חוץ משקלי עפרון דהויין קינטירין. מה טעמא. בכסף מלא יתננה לי. ולא דמייא. תמן כתיב כסף והכא כתיב שקלים. התיבון. הרי האונס הרי אין כתוב בו אלא כסף ואת אמר שקלים. ודלא כרבי לעזר. דרבי לעזר אמר. הילך קנה. דתני. הילך בשדה לאורכה ולרחבה קנה עד מקום שהילך. דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים. לא קנה עד שעה שיחזיק. הכל מודין במוכר שביל לחבירו כיון שהילך בו קנייו. מה טעמא. קום התהלך בארץ לאורכה ולרחבה כי לך אתננה. אית מתניתא אמרה. עבדים כקרקעות. אית מתניתא אמרה. כמטלטלין. אית מתניתא אמרה. לא כקרקעות ולא כמטלטלין. מתניתא אמרה. עבדים כקרקעות. דתנינן תמן. חזקת בתים בורות שיחין ומערות מרחציות ושובכות בית הבדים ובית השלחין ועבדים. אית מתניתא אמרה. עבדים אינן כמטלטלין. דתני. אי זו היא חזקת עבדים. נעל לו מנעלו. והתיר לו מנעלו. נטל לפניו למרחץ. רבי שמעון אומר. אם הגביהו הרי זו חזקה. הגביה הוא את רבו אין חזקה גדולה מזו. מיליהון דרבנין אמרין. עבדים כמטלטלין. דמר רבי יוסי בשם רבנין. אין שיעבוד למתנה. אין גובין מן העבדים כקרקעות. אמר רבי מנא לרבי שמי. מאן אינון רבנין. אמר ליה. רבי יצחק ורבי אימי. ארמלתא תפסת אמתא. אתא עובדא קומי רבי יצחק. אמר. תפסת תפסת. רבי אימי מפיק מינה. דהיא סברה דהיא דידה ולית היא דידה. ולא בקרקעות. דתני. קרקעות ועבדים החזיק בקרקעות. אם אומר את. עבדים כקרקעות. כיון שהחזיק בקרקעות החזיק בעבדים. דאמר רבי יסא בשם רבי יוחנן. היו לו שתי שדות אחת ביהודה ואחת בגליל. החזיק בזו שביהודה לזכות בזו שבגליל או בזו שבגליל לזכות בזו שביהודה. קנה. לא במטלטלין. אם אומר את. עבדים כמטלטלין. כיון שהחזיק במטלטלין החזיק בעבדים. דתנינן תמן. שהנכסין שאין להן אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן. בכסף. רבי ירמיה אמר. מאחר לרבו. הא מרבו לאחר לא. אמר רבי זעירא. אפילו מרבו לאחר. מהו מוציא. מרבו לעצמו. רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא. הילך כסף זה שתצא שדך לחירות. אמר ליה. יצאת. שתצא שדך להבקר. אמר ליה. לא יצאת. מה בין זה לזה. זה זיכה לבן דעת וזה לא זיכה לבן דעת. הגע עצמך שהיה חרש. אמר ליה איש. הגע עצמך שהיה קטן. אמר ליה דרכו להגדיל. אמר רבי יונה. אתייא דרבי זעירא כרבי שמעון בן אלעזר. דתני. רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר. אף בשטר על ידי אחרים. לא על ידי עצמו. מהו בשטר על ידי אחרים לא על ידי עצמו. לא רבו נותן שטר לאחרים שיצא עבדו לחירות. אוף הכא רבו נותן כסף לאחרים שתצא שדהו להבקר. אמר רבי אבון. אתייא כרבי. דרבי אמר. אדם משחרר חצי עבדו. ולית לרבנין אדם משחרר חצי עבדו. אית לון בעבד שלשותפות. אבל בעבד שכולו שלו שנייא היא. שהוא כזכה מימינו לשמאלו. ולית לרבי שהוא כזכה מימינו לשמאלו. אית ליה במזכה לו על ידי אחר. ולית לרבנין במזכה לו על ידי אחר. סברין רבנין. הראוי לזכות על ידי עצמו ראוי לזכות על ידי אחר. ושאינו ראוי לזכות על ידי עצמו אינו ראוי לזכות על ידי אחר. רבי אומר. אף על פי שאינו ראוי לזכות על ידי עצמו ראוי לזכות לו על ידי אחרים. הגביה את המציאה ואמר. על ידי שאזכה בה אני ולא רבי. על כורחו זכה הוא ורבו או זכה הוא ולא רבו. נישמעינה מן הדא. המודר הנייה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות. אומר לה. הרי המעות האילו נתונין לך מתנה. ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נותנת לפיך. תני. ולא ליך. אמר רבי זעירא. מאן תנא. ולא ליך. רבי מאיר. דרבי מאיר עביד יד עבד כיד רבו. במתנה כרבי מאיר הוא יד האשה כיד בעלה. במציאה כרבנין. אמר רבי זעירא קומי רבי מנא. שנייא היא. שהוא כזכה מדעת אחר. אמר ליה. ולא כל שכן היא. מה אם שהיא כזכה מדעת אחר את אומר. זכת האשה זכה בעלה. כאן שהוא כזכה מדעת עצמו לא כל שכן זכה העבד יזכה רבו. ולמה לא תנינן. בראשי איברים שאינן חוזרין. אמר רבי יוחנן בן מרייה. מפני המחלוקת. אית תניי תני. צריך גט שיחרור. אית תניי תני. אין צריך גט שחרור. פשיטא שהעבד מקבל מתנה מאחר לאחר. מאחר לרבו. מרבו לעצמו לא. מאחר לעצמו מחלוקת רבי מאיר וחכמים. אומר. הא לך כסף זה שלא יהא לרבך רשות בהן. זכה העבד זכה רבו. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. זכה העבד זכה רבו. מה צריכה ליה. מרבו לאחר. כשם שהעבד זכה מאחר לרבו כך הוא זוכה מרבו לאחר. נישמעינה מן הדא. השואל את הפרה ושילחה לו ביד עבדו ביד בנו ביד שלוחו. לית הדא אמרה שהעבד זכה מרבו לאחר. אמר רבי אלעזר. תיפתר בעבד עברי. אמר רבי יוחנן. תיפתריניה בעבד כנעני. תיפתר באומר לו. פתח לה והיא באה מאיליה. ותנינן. הנהיגה המשיכה קרא לה ובאת אחרון מתחייב בה כשואל. רבי זעירא שמע לה מן הדא. אבל אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו. לית הדא אמרה שאין העבד זוכה מרבו לאחר. תיפתר כרבי מאיר. דרבי מאיר עבד יד העבד כיד רבו. והתני. אשתו. דרבי מאיר עבד יד האשה כיד בעלה. רבי חנינה בשם רבי פינחס. תיפתר כהדין תנייא דתני. אשתו אינה פודה לו מעשר שיני. הדין תנייא דרבי שמעון בן אלעזר אמר משום רבי מאיר. אשתו פודה לו מעשר שיני. והדין תנייא דרבי מאיר עביד יד העבד כיד רבו ולא יד האשה כיד בעלה. רבי זעירא ורבי חייה בשם רבי יוחנן. נראין דברים שיזכה העבד בגט שיחרור שיש לו גט שיחרור. ואל יזכה בגט אשה שאין לו גט אשה. אין תימר. מתניתא היא. הרי את שפחה וולדך בן חורין. אם היתה עוברה זכת לו. עוברה עשו אותו כאחד מאיבריה. רבי בא בר חייה בשם רבי יוחנן. נראין דברים ש[יקבל] העבד גט שחרור ואל יקבל גט כוותין. אין תימר. משנה קודמת. הרי את שפחה וולדך בן חורין. אם היתה עוברה זכת לו. עוברה עשו אותו כאחד מאיבריה. פלנית שפחתי עושה אני לה כתב שלא תשתעבד. רבי לעזר ורבי שמעון בן יקים אעלון עובדא קומי רבי יוחנן. אמר. לא הכל ממנו לשעבד. בניה מה הם. עבדים. מה שייר בה. מעשה ידיה. רבי אבא ורבי יוסי תריהון אמרין. דרבי היא. דרבי אמר. אדם משחרר חצי עבדו. כתב כל נכסיו לשני עבדיו כאחת. שניהן יצאו לחירות ושניהן צריכין לשחרר זה את זה. רב יהודה בשם שמואל רבי אבהו בשם רבי יוחנן. דרבי היא. דרבי אמר. אדם משחרר חצי עבדו. אמר רבי זעירא לרבי בא. לית הדא אמרה שהעבד זכה מרבו לאחר. אמר ליה. מה את סבר. משזכו בנכסים יצאו לחירות. אלא כאחת עבדים ונכסים יצאו לחירות. הרי את בת חורין וולדך עבד. וולדה כיוצא בה. דברי רבי יוסי הגלילי. וחכמים אומרים. לא עשה כלום. אמר רבי אלעזר. כך פירשה רבי הושעיה אב המשנה. שניהן בן חורין. רבי אימי בשם רבי יוחנן. שניהן עבדים. על דעתיה דרבי יוחנן ניחא מחלוקת. על דעתיה דרבי אלעזר מה איכא מחלוקת. אלא כיני. דבריו קיימין. דברי רבי יוסי הגלילי. וחכמים אומרים. לא עשה כלום. מהו לא עשה כלום. אמר רבי לעזר. כך פירשה רבי הושעיה אבי המשנה. שניהן בן חורין. רבי אימי בשם רבי יוחנן. שניהן עבדים. וכרבי. דרבי אמר. אדם משחרר חצי עבדו.