תלמוד ירושלמי קידושין פרק א הלכה ד

משנה: בהמה גסה במסירה והדקה בהגבהה דברי רבי מאיר ורבי אלעזר. וחכמים אומרים בהמה דקה נקנית במשיכה. הלכה: בהמה גסה נקנית במסירה כול׳. רבי הונא אמר. אין מוסירה קונה אלא בניכסי הגר. רב חזקיה רבי בא רבי לעזר שאל. היו לו עשרה גמלים קשורים זה בזה. מסר לו מוסירה שלאחת מהן. כולהם קנה או לא קנה אלא אותו שמסר לו בלבד. רב חסדא אמר. משוך את הבהמה זו לקנותה. קנה. לקנות וולדותיה. לא קנה. לקנותה היא וולדותיה. קנה. אילו האומר לחבירו. משוך את הבהמה זו שתקנה משוי שלה שמא לא קנה. אמר רבי יוסי. הדא דתימר בשלא היתה הבהמה עוברה. אבל אם היתה עוברה עשו אותה כמשאה. רבי אבא רב הונא בשם רב. ההן דנגיד בזקה והיא מבזעא בידה לא חייב בה. אמר רבי יוסי בירבי בון. לכן צריכה. אפילו למעלה לגו חנותא דלא איתכוון אלא דלא יסבה בר חורין. מהו שתקנה בשער הפחות. אמר רבי חגיי בשם רבי יוסי. מתניתא אמרה שאינה נקנית בשער הפחות. דתנינן תמן. המוכר יינו לנכרי. פסק עד שלא מדד דמיו מותרין. מדד עד שלא פסק דמיו אסורין. אם אומר את שתקנה לי בשער הפחות אפילו מדד עד שלא פיסק. וייעשה כמי שפיסק עד שלא מדד ויהיו דמיו מותרין. שמואל אמר. ההין דנסב כזניתא והיא מתחטפא מי חייב בה. אמר רבי שמואל בר אבודמא. הדא דתימר כצור וחבירותיה כקיסרין וכחברותיה. ברם הכא עד כדון אורחיה מחזרה למתקלה. רבי שמעון בן לקיש בשם רבי ינאי. המוכר צאן לחבירו כיון שמסר לו משכוכית קנה. מהו משכוכית. אית דאמרין. חוטרא. ואית דאמרין. שרקוקיתה. ואית דאמרין. נגדתא. רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בר אבא בשם רבי יהושע בן לוי. המוכר בור לחבירו כיון שמסר לו דליו קנה. רבי אמי בשם רבי יוחנן. המוכר בית לחבירו כיון שצבר לתוכו קנייו. רבי יודה בן פזי בעי. מסר לו את המפתח מהו. אמר רבי זכריה חתניה דרבי לוי. מחלוקת רבי שמעון וחכמים. דתנינן תמן. המוסר מפתח לעם הארץ הבית טהור. שלא מסר לו אלא שמירת המפתח. תני. רבי שמעון מטמא. רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש. המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום. ולד שפחתו של חבירו לא עשה כלום. עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום. אויר חרבתו לחבירו לא עשה כלום. אלא מוכר שדהו ומשייר מעשרותיה. מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה. מוכר לו בהמה ומשייר לו וולדה. מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירה. והיך איפשר לו לאדם למכור אויר חרבתו לחבירו. תיפתר באומר לו. תלוש מן החרבה הזו שתקנה אחד מעשר שבה. וכא קרקע לפניו שהוא אומר לו. תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשר שבו. רבי שמואל ורבי זעירא רבי חייה בר אשי בשם רב. אין משיכה קונה בחצר שאינה שלשניהן. תני רבי חייה ופליג. אימתי אמרו. המטלטלין ניקנין במשיכה. ברשות הרבים או בחצר שאינה שלשניהן. אבל ברשות הלוקח כיון שקיבל עליו זכה. ברשות המוכר לא קנה עד שעה שיגביה או עד שעה שימשוך ויוצא חוץ רשות הבעלים. ברשות זה שהן מופקדין אצלו לא קנה עד שיזכה הוא בהן או עד שישכיר לו את מקומו. וחכמים אומרים. בהמה דקה נקנית במשיכה. מה טעמון דרבנין. משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם. כי הא דרב יהודה שלח לשאול. בהמה גסה במה היא נקנית. אמר ליה. במסירה. אמר ליה. ולא מתניתא היא. בהמה גסה נקנית במסירה. אית תניי תני מיחלף. רב יהודה שאל לרבי אלעזר. בכור שנטרף בתוך שלשים. אמר ליה. כמה שמת ופטור מחמש סלעים שלבן. רב יהודה שלח שאל לרבי אלעזר. שילייא שיצאת מקצתה היום ומקצתה למחר. אמר ליה. אם לדם טהור מונה מיום הראשון. ואם לדם טמא מונה מיום שיני. אמר רבי מתנייה. הדא דתימר בשלא יצא עמה וולד. אבל אם יצא עמה וולד בין לדם טוהר בין לדם טמא אינה מונה אלא משעת יציאת הוולד. רב יהודה שלח לרבי אלעזר. שומר שמסר לשומר. אמר ליה. הראשון חייב. רבי יוחנן אמר. השיני חייב. רבי שמעון בן לקיש אמר. השיני חייב. תמן תנינן. השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה. יישבע השוכר שמתה כדרכה. השואל משלם לשוכר. אמר רבי יוסה. כיצד הלה עושה סחורה בפרתו שלזה. אלא תחזור פרה לבעלים. רבי אילא בשם רבי ינאי. והוא שנתן לו רשות להשאיל. אבל אם לא נתן רשות להשאיל לא בדא. ותני רבי חייה כן. אין השואל רשאי להשאיל. ולא השוכר רשאי להשכיר. ולא השואל רשאי להשכיר. ולא השוכר רשאי להשאיל. ולא מי שהופקד אצלו רשאי להפקיד אצל אחר. אלא אם כן נטלו רשות מן הבעלים. וכולן ששינו שלא מדעת הבעלים חייבין. ושואל אפילו לא שינה חייב. אלא בגין דתנינן תמן. מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה והשואל להיות פטור מלשלם. אתא מימר לך אפילו התנה עמו שהוא פטור חייב. ביקש להשביע את השואל. נשבע מן הדא. כתב לה. נדר ושבועה אין לי עלייך. אינו יכול להשביעה. אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה. הדא אמרה שאם ביקש את השואל שהוא משביעו. וההיא ילפה מן הדא. שאם ביקש להשביע את האשה שהוא משביעה. אמר רבי חנינה. לא צריכה מילף הדא מן ההיא. ומה צריכה מילף. ההיא מן הדא. כיי דמר רבי הילא בשם רבי ינאי. והוא שנתן לו רשות לשואל. והכא שנתן לה רשות שיהו בניה אפיטרופין. אמר רבי יוסה. צריך להעלות לו שכר כל זמן שהיא שכורה אצלו. רבי זעירא שאל לרבי אבינא. שאלוה הבעלים ומתה. אמר ליה. כן אנן קיימין. אפילו אכלוה. אמר רבי יוסי בירבי בון. שלהם אכלו. רבי זעירא בעא קומי רבי יסא. היך עבדין עובדא. אמר ליה. תריי כלקבל ארבעה לא עבדין עובדא בסוגייא. אמר ליה. תריי כלקבל תריי אינון. רבי לעזר תלמידיה דרבי חייה רובא רבי יוחנן תלמידיה דרבי ינאי. רב יהודה שלח שאל לרבי לעזר. האחין שחלקו ואחר כך ייבם אחד מהן. אמר ליה. כניכסי כולם כניכסי המת. עולא בר ישמעאל אמר. מצוית דעתיה דרבי לעזר. ולא שנייא. היא שחלקו ואחר כך ייבם אחד מהן. הוא שייבם אחד מהן ואחר כך חלקו. זכו כולן בניכסי המת. ולמה אמר ליה. מה דשאליה אגיבה. ולמה לא שאלו לה דאמר רבי אבינא בשם רבי אסי. בכור שחלק כפשוט חזקה וויתר. רב יהודה שלח שאל לרבי לעזר. האחין שחלקו. אמר ליה. חולקין מה שעליהן ואין חולקין לא מה שעל בניהן ולא מה שעל בנותיהן. רבי אימי אומר. העושה שום לביתו מביאין שום לעצמן לאמצע וחולקין. העושה קטלא לביתו אין מביאין לאמצע וחולקין. בראויה להשתמש בחול. אבל בראויה להשתמש ברגל מביאין לאמצע וחולקין. רבי מנא אמר. כלי רגל חולקין. כלי שבת צריכא. רבי אבין פשיטא ליה. בין כלי רגל בין כלי שבת מביאין לאמצע וחולקין. רבי זעירא בעא קומי רבי מנא. אילין בולסייא. אמר ליה. חכים את דאית לך בולסיין סגין. אמר ליה. מביאין וחולקין. רב יהודה שלח שאל לרבי לעזר. מהו לגבות מן העבדים בקרקעות. אמר ליה. גובין מן העבדים בקרקעות. הורי רבי לעזר לאילין דבית רבי ינאי לגבות מן העבדים בקרקעות. רב יהודה שלח שאל לרבי אלעזר. האנס והגוזלן והגנב. אמר ליה. חזקה שאין הבעלים מיטפלין במיתה. ומניין שאין הבעלים מיטפלין במיתה. אמר רבי בא בר ממל. חיים שנים ישלם. ולא מתים. עד כדון גניבה. גזילה. אמר רבי אבון. והשיב את הגזילה אשר גזל. בעיינה.