תלמוד ירושלמי קידושין פרק א הלכה ה

משנה: נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה. ושאין להן אחריות אינן נקנין אלא במשיכה. נכסים שאין להן אחריות ניקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה. ושאין להן אחריות זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן. הלכה: נכסים שיש להן אחריות כול׳. בראשונה היו קונין בשליפת המנעל. הדא היא דכתיב וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה שלף איש נעלו וגו׳. מי שלף. תמן אמרין. רב ולוי. חד אמר. הקונה. וחד אמר. המקנה. ואתיין אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא. דתני. בועז נותן לגואל. רבי יהודה אומר. הגואל נתן לבועז. חזרו להיות קונים בקצצה. מהו בקצצה. בשעה שהיה אדם מוכר שדה אחוזתו היו קרוביו מביאין חביות וממלין אותן קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות. והתינוקות מלקטין ואומרים. נקצץ פלוני מאחוזתו. ובשעה שהיה מחזירה לו היו עושין כך ואומרים. חזר פלוני לאחוזתו. אמר רבי יוסה בירבי בון. אף מי שהוא נושא אשה שאינה הוגנת לו היו קרוביו מביאין חביות וממלין אותן קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות. והתינוקות מלקטין ואומרים. נקצץ פלוני ממשפחתו. ובשעה שהיה מגרשה היו עושין כן ואומרין. חזר פלוני למשפחתו. חזרו להיות קונים בכסף ובשטר ובחזקה. בכסף. שדות בכסף יקנו. זה הכסף. וכתוב בספר וחתום אילו עידי שטר. והעד עדים. אילו עידי חזקה. או אינן אלא עידי שטר. כבר כתוב וכתוב בספר וחתום. רבי יסא בשם רבי מנא בר תנחום רבי אבהו בשם רבי יוחנן. אין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה. מה טעמא. שדות בכסף יקנו. ופליג על ההיא דאמר רבי חנינה. כל שקלים שכתובים בתורה סלעים. ובנביאים ליטרין. ובכתובים קינטירין. חוץ משיקלי עפרון. מה טעמא. בכסף מלא יתננה לי. ולא דמייא. תמן כתיב כסף והכא כתיב שקלים. התיבון. הרי אונס. הרי אין כתוב כאן אלא כסף ואת אמר שקלים. ולא כרבי ליעזר. דרבי ליעזר אומר. הילוך קונה. דתני. הילך בשדה לאורכה ולרחבה קנה עד מקום שהילך. דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים. לא קנה עד שיחזיק. הכל מודין במוכר שביל לחבירו כיון שהילך בו קנייו. מה טעמא. קום התהלך בארץ וגו׳. בשטר. רבי ירמיה סבר מימר. בשטר על מנת שלא ליתן כסף. אבל בשטר על מנת ליתן כסף לא קנה עד שיתן כסף. רבי יונה ורבי יוסה תריהון אמרין. אפילו לא נתן כסף קנה. מתניתא מסייעה לרבי יונה ורבי יוסה. מכר לו עשר שדות כאחת כיון שהחזיק באחת מהן החזיק בכולם. אבל אם לא נתן לו אלא דמי אחת מהן או שלא כתב לו אונו אלא על אחת מהן לא קנה אלא אותה שמכר לו בלבד. וכי יש אוני בלא כסף. אין תימר. בשנתן לו דמי כולם אנן קיימין. לא אמר אלא. דמי אחד מהן. אלא או הדא או הדא. בכסף. רבי בא סבר מימר. בכסף על מנת שלא יכתוב אוני. אבל בכסף על מנת לכתוב לו אוני לא קנה עד שעה שיכתוב אוני. רבי יונה ורבי יוסי פליגין. אתייא דרבי בא כשמואל ודרב הונא כרבי יוחנן. דרבי בא כשמואל. שמואל שאל לרב חונה. שוחט ונתעסק בקדשים. אמר ליה. לרצונכם. פרט למתעסק. כתב מתנה בלשון קניין. אמר ליה. ארכביה אתרי ריכשי. אמרה רבי בא ולא קיבלה שמואל. מהו ארכביה על תרין ריכשי ברקי. סברין מימר. מייתי תרין סוסוון שטיי ומרכבין ליה על תריהון וההוא אזיל בדא וההין אזל בדא לא אשכח גבי כלום. אמר רבי יוסי ממלחייא. ייפה כוחו בשני דברים. שיש שיעבוד למכירה ואין שיעבוד למתנה. שהמוכר לא מכר את הכל והנותן מתנה נתן את הכל. ודרב חונה כרבי יוחנן. חד בר נש מי דמיך אמר. ינתנו כל נכסיי לפלוני. חזר ואמר. כתבו ותנו. רבי לעזר ורבי שמעון בר יקים אעלון עובדא קומי רבי יוחנן. אמר. אם אמר. לזכותו. דברי הכל זכה. ואם לזכותו בכתב. כל עמא מודיי שאין אדם זוכה בכתב לאחר מיתה. מי מודיע. את רבו. תיפתר שהיו שם עדים יודעים. הגע עצמך שאין שם עדים יודעין. אמר רבי יוסי. לעולם השדה בחזקת בעליה ומוציא מחבירו עליו הראייה. מניין לנכסים שאין להן אחריות שהן נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה. רבי יוסי בשם חזקיה רבי יונה רבי חנניה תרתייה בשם חזקיה. כתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות ביהודה. עד כדון כשהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד. היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר. אמר רבי בון בר חייה. נישמעינה מן הדא. אמר להן רבי אליעזר. מעשה במרוני אחד שהיה דר בירושלם והיו לו מיטלטלין הרבה וביקש לחלקן. אמרו לו אין את יכול אלא אם כן קנית קרקע. מה עשה. הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלם. אמר. חצייה צפוני אני נותן לפלוני עם מאה חביות של יין. חצייה דרומית אני נותן לפלוני עם מאה חביות שלשמן. ובא מעשה לפני חכמים וקיימו את דבריו. אמר רבי חנניה קומי רבי מנא. ולא שכיב מרע הוא. לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב. וכאן אפילו בדברים. לפי שבכל מקום אין אדם מזכה עד שיהו קרקעות ומטלטלין במקום אחד. וכאן אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר. אמר ליה. לא כרבי ליעזר הוא. שנייא היא שכיב מרע דרבי ליעזר הוא שכיב מרע דרבנין. אמר ליה. שכיב מרע דרבי ליעזר כבריא דרבנין. תמן תנינן. קרקע כל שהוא חייב בפיאה ובביכורים דברי רבי עקיבה. קרקע כל שהוא מהו טב. אמר רבי מתנייה. תיפתר שהיה שם מקום שיבולת אחת ומרגלית טמונה בו. רבי יסא בשם רבי יוחנן. היו לו שתי שדות אחת ביהודה ואחת בגליל. החזיק בזו שביהודה לזכות בזו שבגליל. או בזו שבגליל לזכות בזו שביהודה. קנה. ובניכסי הגר לא קנה אפילו מיצר בנתיים. רבי זעירא בעא קומי רבי יסא. נתכוון לקנות מן המיצר ושרע מיניה. רב חסדא אמר. ניכסי הגר. החזיק בצפונן על מנת לזכות בדרומן. בדרומן על מנת לזכות בצפונן לא נתכוון לקנות באמצעיתן. לא קנה עד שעה שיתכוין לקנות באמצעיתן. מתניתא פליגא על רב חסדא. גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו. המחזיק בקרקע חייב בכל. המחזיק בקמה חייב בלקט שכחה ופיאה ופטור מן המעשרות. ואין אויר מפסיק בין שיבולת לשיבולת. תמן תנינן. אם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה. שמואל אמר. לא קנה אלא אותו קלח בלבד. והתנן אם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה. אמר רבי יוסי. קיימה רבי אבודומא נחותא מודה שמואל בניכסי הגר. רבי יוחנן בעי. המטלטלין מהו שיקנו בגרירה. אמר רבי בא בר ממל. מה צריכה ליה. בעורות הקשים. אבל בעורות הרכים לא קנה עד שיגביה. מתניתא פליגא על רבי בא בר ממל. הגונב כיסו שלחבירו והוציאו בשבת חייב. שכבר נתחייב בגניבתו שלכיס עד שלא קידשה עליו השבת. אבל אם היה גורר בו ויוצא פטור. מפני שחלה עליו מיתה ותשלומין כאחת. הא אם לא חלה עליו מיתה ותשלומין כאחת חייב. אמר רבי מתנייה. תיפתר באילין כיסייא רברבייא דאורחיהון מתגררה. מניין למדו לגילגול שבועה. מסוטה. אמן מאיש זה. אמן מאיש אחר. עד כדון דברים שהן ראויין להשביע. דברים שאינו ראוי להשביע. אמר רבי יוסי בירבי בון. נישמעינה מן הדא. אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה. ארוסה ושומרת יבם ראוי הוא להשביע. את אמר מגלגלין. והכא מגלגלין. אית תניי תני. מה זו באלה ובשבועה אף כל הנשבעין באלה ובשבועה. אית תניי תני. בזו אלה ושבועה ואין כל הנשבעין באלה ובשבועה. הוון בעיי מימר. מאן דאמר. מה זו באלה ובשבועה אף כל הנשבעין באלה ובשבועה ניחא. ומאן דאמר. זו באלה ושבועה ואין כל הנשבעין באלה ובשבועה. לגילגול את למד ולשבועה אין את למד. אית תניי תני. מה זו באמן ובאמן. אף כל הנשבעין באמן ובאמן. אית תניי תני. זו באמן ובאמן. אין כל הנשבעין באמן ובאמן. הוון בעיי מימר. מאן דאמר. מה זו באמן ובאמן אף כל הנשבעין באמן ובאמן. ניחא. ומאן דאמר. זו באמן ובאמן ואין כל הנשבעין באמן ובאמן. כלום למדו לגילגול שבועה אלא מסוטה. לגילגול את למד. ולאמן אמן אי את למד.