תלמוד ירושלמי קידושין פרק א הלכה ו

משנה: כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו. כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור כיון שזכה זה נתחייב לזה בחליפיו. רשות הגבוה בכסף ורשות ההדיוט בחזקה. אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. הלכה: כל הנעשה דמים באחר כול׳. תמן תנינן. זה הכלל. כל המיטלטלין קונין זה את זה. רבי בא רב חונה בשם רב. אפילו צבור בציבורין. אמר ליה רבי לעזר. לא שנינו אלא כל הנעשה דמים באחר בלבד. דבר שהוא צריך לשום. אתייא דרב חונה כרבי יוחנן ורבי לעזר כשיטתיה. דתנינן תמן. האחין השותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה. ושחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקולבון. אמר רבי לעזר. והן שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים. אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים הוא חלקו משעה ראשונה. אמר רבי יוחנן. ואפילו חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים כלקוחות הן. דתנינן תמן. הלקוח והניתן לו מתנה פטור ממעשר בהמה. האחין השותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה. בשחלקו וחזרו ונשתתפו. כשחייבין במעשר בהמה ופטורין מן הקולבון. בשלא חלקו. רבי בא בשם רב יהודה בשם שמואל. לזה פרה ולזה חמור. החליפו את שלזה לזה ואת שלזה לזה. משך בעל החמור את הפרה ובא בעל הפרה למשוך את החמור ונמצא שמתה החמור. בעל החמור צריך להביא ראייה שהיתה חמורו קיימת בשעה שמשך את הפרה. שכל המוציא מחבירו עליו הראייה חוץ מן החליפין. ומאן דלא סבר דא מילתא לא סבר בנזיקין כלום. אמר רבי זעירא. ואנא לית נא סבר לה. אמר רבי בא לרבי זעירא. מתניתא פליגא על שמואל. היו בה מומין ועודה בבית אביה. האב צריך להביא ראייה. לא הבעל צריך להביא ראייה להוציא קידושין מרשות האב. תלמידוי דרבי יונה אמרין. תיפתר בקידושים קטנים. דלמא. רבי חונה ורבי פינחס ורבי חזקיה סלקין מישאול בשלמיה דרבי יוסף למילף מיניה. אמרו ליה. מתניתא מסייעא לשמואל. נכנסה לרשות הבעל. הבעל צריך להביא ראייה. ולא האב צריך להביא ראייה להוציא כתובה מרשות הבעל. אמר לון. לא מודה שמואל שאם משך בעל הפרה את החמור שהוא צריך להביא ראייה שהיו בה מומין אילו עד שלא תיכנס לרשותו. וזה כיון שכנס כמי שמשך. רבי בא רב המנונא רב אדא בר אחוה בשם רב. מכרה לו פרה בדמים. דחזקיה אמר ליה. הב לי אינון פריטיא. אמר ליה. מה את בעי מינהון. אמר ליה. מיזבין ליה חמור. משך בעל הפרה את החמור לא נקנית הפרה. חמור מהו שיקנה. רבי בא אמר. נקנית. רבי יוסי אומר. אינה נקנית. סבר רבי בא דאינון חליפין. ולית אינון חליפין. רבי מנא בשם רבי יוסי. פעמים שתחילת מקח לזה ותחילת מקח לזה. היך עבידא. מכרה לו פרה בדמים. סמיכה גבי חדא פריטייא. למחר אשכחיה קאים תמן. אמר ליה. מה את עביד קיים הכא. אמר ליה. בעא אינון פריטייא. אמר ליה. מה את בעי מינהון. אמר ליה. מיזבן לי חד חמור. אמר ליה. הרי חמור לפניך. משך זה לא קנה זה. משך זה לא קנה זה. אלא זה קנה לעצמו וזה קנה לעצמו. מתניתא. רשות הגבוה בכסף ורשות ההדיוט בחזקה. כיצד. גיזבר שנתן מעות הקדש במטלטלין קנה הקדש בכל מקום שהוא. שנאמר ליי הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט. כיצד. לקח פרה מן ההקדש במאתים. לא הספיק להביא מאתים עד שעמד במנה. מביא מאתים. הדא היא אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט. פרה מן ההקדש במנה. לא הספיק להביא מנה עד שעמד במאתים. מביא מאתים. הדא היא דכתיב ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו. הא אם יוסיף הרי הוא קם לו ואם לאו אינו קם לו. שור זה עולה ובית זה קרבן. קנה הקדש בכל מקום שהוא. דכתיב ליי הארץ ומלואה וגו׳. ובהדיוט לא קנה עד שעה שיחזיק.