תלמוד ירושלמי קידושין פרק א הלכה ז

משנה: כל מצות האב על הבן האנשים חייבין והנשים פטורות. כל מצות הבן על האב אחד אנשים ואחד נשים חייבין. כל מצות עשה שהזמן גרמא האנשים חייבין והנשים פטורות. כל מצות עשה שלא הזמן גרמא אחד אנשים ואחד נשים חייבין. כל מצוה בלא תעשה בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא אחד אנשים ואחד נשים חייבין חוץ מבל תשחית ובל תקיף ובל תיטמא למתים. הסמיכות והתנופות ההגשות הקמיצות ההקטרות והמליקות ההזאות והקבלות נוהגות באנשים ואינן נוהגות בנשים חוץ ממנחת סוטה ונזירה שהן מניפות. הלכה: כל מצות האב על הבן כול׳. מצות שהאב חייב לעשות לבנו. למוהלו לפדותו ללמדו תורה וללמדו אומנות להשיאו אשה. רבי עקיבה אומר. אף ללמדו לשוט על פני המים. למוהלו. ביום השמיני ימול בשר ערלתו. לפדותו דכתיב וכל בכור אדם בבניך תפדה. ללמדו תורה. ולמדתם אותם את בניכם. ללמדו אומנות. תני רבי ישמעאל. ובחרת בחיים. זו אומנות. להשיאו אשה. והודעתם לבניך ולבני בניך. אימתי אתה זוכה לבניך ולבני בניך. בשעה שאת משיא את בניך קטנים. רבי עקיבה אומר. אף לשוט על פני המים. דכתיב למען תחיה אתה וזרעך. מה. למצוה או לעיכוב. נישמעינה מן הדא. בר תרימה אתא לגבי רבי אימי. אמר ליה. פייס לאבא דיסביני אתא. פייסיה ולא קביל עלוי. הדא אמרה למצוה. אין תימר לעיכוב. הוה ליה לכופניה. מניין שאם לא עשה לו אביו שהוא חייב לעשות לעצמו. תלמוד לומר אדם תפדה. ונמלתם אותם. ולמדתם אותם. והודעת אתה. למען תחיה אתה. תמן תנינן. האב זכה לבן בנוי בכח בעושר ובחכמה ובשנים. בנוי מניין ייראה אל עבדיך פעליך והדרך על בניהם. בכוח. גיבור בארץ יהיה זרעו וגו׳. בעושר. נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. בחכמה. ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם. בשנים. למען ירבו ימיכם וימי בניכם. וכשם שהוא זכה לו בחמשה דברים כך הוא חייב לו בחמשה דברים. ואלו הן. מאכיל ומשקה מלביש מנעיל מנהיג. הדא הוא דכתיב יחולו על ראש יואב. זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לב. זב תשיש. ומצורע עזיב. ומחזיק בפלך בוריי. נופל בחרב קצר ימים. וחסר לחם מסכן. כד אתא שלמה מיקטול ליואב אמר ליה. אביך גזר עלי חמש גזירות. קבלין ואנא מיתקטיל. וקבלין. וכולהון קמין מן דבית דוד. זב היה רחבעם. והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס לירושלם. מאן דאמר. זב. מאן דאמר. איסטניס. מצורע זה עוזיהו. ויהי עזיהו המלך מצורע עד יום מותו. מחזיק בפלך זה יואש. ואת יואש עשו שפטים. תני רבי ישמעאל. מלמד שהעמידו עליו בירניות קשים שלא הכירו אשה מימיהם והיו מענין בו כדרך שמענין את האשה. הדא הוא דכתיב וענה גאון ישראל בפניו. ועינה גאון ישראל בפניו. ונופל בחרב זה יאשיהו. דכתיב ויורו המורים למלך יאשיהו. ואמר רבי יוחנן. מלמד שעשו גופו ככברה. תני רבי ישמעאל. שלש מאות חיצים יורו במשיח יי. וחסר לחם. זה יויכין. וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו וגו׳. תמן תנינן. אם התחילו אין מפסיקין. התחלת המרחץ אי זו היא. רבי זריקן בשם רבי חנינה. משיתיר איזורו. רב אמר. משיתיר מנעלו. רבי יהושע בן לוי הוה יליף שמע פרשתה דבר בריה בכל ערובת שובתא. חד זמן אינשי ועאל מיסחי בההין דימוסין דטיבריא. והוה מיסתמיך על כתפיה דרבי חייה בר בא. אנחר ונפק ליה מן דימוסא. אמר. כך הוה. רבי לעזר בר יוסי אמר. שליח מטי. אמר ליה רבי חייה בר בא. לא כן אלפן רבי. אם התחילו אין מפסיקין. אמר ליה. חייה בני. וקלה היא בעיניך. שכל מי שהוא שומע פרשה מבן בנו כאילו הוא שומעה מהר סיני. מאי טעמא. והודעתם לבניך ולבני בניך וגו׳. יום אשר עמדת לפני יי אלהיך בחורב. כיום אשר עמדת לפני יי אלהיך בחורב. רבי חזקיה בר ירמיה רבי חייה בשם רבי יוחנן. אם יכול את לשלשל שמועה עד משה שלשלה. ואם לאו תפוש או ראשון ראשון או אחרון אחרון. גידול אמר. כל האומר שמועה משם אומרה יהא רואה בעצמו כאילו בעל השמועה עומד לפניו. מה טעמא. אך בצלם יתהלך איש וגו׳. רב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא. זה רבי זעירא. דאמר רבי זעירא. לית אנן חשין על שמועתה דרב ששת דהוא גברא מפתחא. ואמר רבי זעירא לרבי יסא. חכם רבי לבר פדייה דאת אמר שמועתא מן שמיה. אמר ליה. רב אדא בר אחוה אמרין משמו. מצות שהבן חייב לעשות לאביו. אי זהו מורא. לא יושב במקומו. ולא מדבר במקומו. ולא סותר את דבריו. אי זהו כיבוד. מאכיל ומשקה מלביש ומכסה ומנעיל מכניס ומוציא. מן דמאן. חונה בר חייה אמר משלזקן. ואית דבעי מימר. משלו. לא כן אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי ברבי חנינה. מניין אפילו אמר לו אביו. השלך את הארנקי הזו לים. ששומע לו. בההוא דאית ליה חורנין ובעושה הנחת רוחו שלאביו. אחד האיש ואחד האשה. אלא שהאיש ספיקה בידו. האשה אינה ספיקה בידה מפני שיש רשות לאחרים עליה. נתאלמנה או נתגרשה כמי שהיא ספיקה בידה לעשות. עד איכן הוא כיבוד אב ואם. אמר להן. ולי אתם שואלין. לכו שאלו לדמה בן נתינה. דמה בן נתינה ראש פטרכולי הוה. פעם אחת היתה אמו מסטרתו לפני כולי שלו ונפל קורדקסין שלה מידה והושיט לה כדי שלא תצטער. אמר רבי חזקיה. הגוי האשקלוני היה וראש כל פטרכולי היה. ואבן שישב עליה אביו לא ישב עליה מימיו. וכיון שמת עשה אותה יראה משלו. פעם אחת אבדה ישפה שלבנימן. אמרין מאן דאית ליה טבא דכוותה. אמרין דאית לדמה בן נתינה. אזלון לגביה ופסקו ליה עמיה במאה דינרין. סליק בעא מייתיתא להון ואשכח לאבוי דמך. ואית דאמרין מפתחא דתיבותא הוה יהיב גוא אצבעיה דאבוה. ואית דאמרין ריגליה הוות פשיטה על תיבותא. נחת לגביהון. אמר לון. לא יכילית מייתיתה לכון. אמרין. דילמא דהוא בעי פריטין תובן. אסקיניה למאתים. אסקיניה לאלף. כיון דאיתעיר אביו מן שינתיה סלק ואייתיתה להון. בעו מיתן ליה כדפסקו לה לאחרייא ולא קביל. אמר. מה אנא מזבנא לכון איקרא דאבהתי בפריטין. איני נהנה מכיבוד אבותיי כלום. מה פרע לו הקדוש ברוך הוא שכר. אמר רבי יוסי בירבי בון. בו בלילה ילדה פרתו אדומה. ושקלו לו ישראל משקלה זהב ושקלוה. אמר רבי שבתי. כתיב ומשפט ורב צדקה לא יענה. אין הקדוש ברוך הוא משהא מתן שכרן שלעושה מצות בגוים. אמו שלרבי טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת ונפסק קורדייקין שלה. והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה. פעם אחת נכנסו חכמים לבקרו. אמרה להן. התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי בכיבוד יותר מדאי. אמרין לה מה הוא עביד ליך. ותניית להון עובדא. אמרין לה. אפילו הוא עושה כן אלף אלפים אדיין לחצי הכיבוד שאמרה התורה לא הגיע. אמו שלרבי ישמעאל באת ואמרה וקבלה עליו לרבותינו. אמרה. געורו בישמעאל בני שאינו נוהג בי כבוד. באותה שעה נתכרכמו פניהן שלרבותינו. אמרין. איפשר לית רבי ישמעאל נוהג בכבוד אבתיו. אמרו לה. מהו עביד ליך. אמרה. כד נפיק מבית וועדא אנא בעיא משזגה ריגלוי ומישתי מהן ולא שבק לי. אמרין. הואיל והוא רצונה הוא כיבודה. אמר רבי מנא. ויאות אילין טחונייא אמרין. כל בר נש ובר נש זכוותיה גו קופתיה. אימיה דרבי טרפון אמרה לון אכין ואגיבונתה אכין. אימיה דרבי ישמעאל אמרה לון אכן ואגיבונה אכן. רבי זעירא הוה מצטער ואמר. הלואי הוה לי אבא ואימא דאוקרינון ואירת גן עדן. כד שמע אילין תרין אולפנייא אמר. בריך רחמנא דלית לי לא אבא ולא אימא. לא כרבי טרפון הוינא יכיל עביד ולא כרבי ישמעאל הוינא מקבלה עלוי. אמר רבי אבון. פטור אני מכיבוד אב ואם. אמרין. כד עברת ביה אימיה מיית אבוהי. כד ילידתיה מיתת. יש שהוא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם. ויש שהוא כודנו לריחים ויורש גן עדן. כיצד הוא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם. חד בר נש הוה מייכל לאבוי תרנוגלין פטימן. חד זמן אמר ליה אבוי. ברי. אילין מנן לך. אמר ליה. סבא סבא. אכול ואדיש. דכלבייא אכלין ומדשין. נמצא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם. כיצד כודנו בריחיים ויורש גן עדן. חד בר נש הוה טחין בריחייא. אתא מצוותא לטחונייא. אמר ליה. אבא. עול וטחון תחתיי. אין מטת מבזייה טב לי אנא ולא את. אין מטת מילקי טב לי אנא ולא את. ונמצא כודנו לריחיים ויורש גן עדן. איש אמו ואביו תיראו ונאמר את יי אלהיך תירא. הקיש מורא אב ואם למורא המקום. נאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת. ונאמר איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו. הקיש קיללת אב ואם לקיללת המקום. אבל אי איפשר לומר מכה כלפי למעלה. וכן בדין מפני ששלשתן שותפין בו. אי זהו מורא. לא יושב במקומו. ולא מדבר במקומו. ולא סותר את דבריו. אי זהו הכיבוד. מאכיל ומשקה מלביש ומנעיל ומכניס ומוציא. ומן דמאן חונא בר חייא אמר. מילתיה דרבי חייה בר בא פליגא. דאמר רבי חייה בר בא. תני רבי יודן בר ברתיה דרבי שמעון בן יוחי. דתני רבי שמעון בן יוחי. גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקדוש ברוך הוא יותר מכבודו. נאמר כאן כבד את אביך ואת אמך. ונאמר להלן כבד את יי מהונך. במה את מכבדו מהונך. מפריש לקט שכחה ופיאה. מפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר שיני ומעשר עני וחלה. ועושה סוכה ולולב שופר ותפילין וציצית. מאכיל את הרעיבים ומשקה את הצמיאים. אם יש לך את חייב בכל אילו. ואם אין לך אין את חייב באחת מהן. אבל כשהוא בא אצל כיבוד אב ואם בין שיש לך בין שאין לך כבד את אביך ואת אמך. אפילו את מסבב על הפתחים. רבי אחא בשם רבי אבא בר כהנא. כתיב אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה ולא תדע. טילטל הקדוש ברוך הוא מתן שכרן שלעושי מצות כדי שיהו עושין אותם באמונה. רבי אחא בשם רבי יצחק. כתיב מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים. מכל מה שאמרתי לך בתורה תשמור. שאין את יודע מאי זה מהן יוצא לך חיים. אמר רבי אבא בר כהנא. השוה הכתוב מצוה קלה שבקלות למצוה חמורה מן החמורות. מצוה קלה שבקלות זו שילוח הקן. ומצוה חמורה שבחמורות זו היא כיבוד אב ואם. ובשתיהן כתיב הארכת ימים. אמר רבי אבון. מה אם דבר שהוא כפריעת חוב כתיב בו למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך. דבר שיש בו חסרון כיס וסיכון נפשות לא כל שכן. אמר רבי לוי וההיא דרבנא גדול הוא דבר שהוא כפריעת חוב מדבר שאינו כפריעת חוב. תני. רבי שמעון בן יוחי אומר. כשם שמתן שכרן שוה כך פורענותן שוה. עין תלעג לאב ותבוז לקהת אם. עין שהלעיגה על כיבוד אב ואם וביזת לא תקח האם על הבנים יקרוה עורבי נחל. יבוא עורב שהוא אכזרי ויקרינה ולא יהנה ממנה. ויאכלוה בני נשר. יבוא נשר שהוא רחמן ויאכלנה ויהנה ממנה. רבי ינאי ורבי יונתן הוון יתבין. אתא חד בר נש ונשק ריגלוי דרבי יונתן. אמר ליה רבי ינאי. מה טיבו הוא שלם לך מן יומוי. אמר ליה. חד זמן אתא קבל לי על בריה דיזוניניה. ואמרית ליה. איזיל צור כנישתא עלוי ובזיתיה. ואמר ליה. ולמה לא כפתוניה. אמר ליה. וכופין. אמר ליה. ואדיין את לזו. אמר לון. חזר ביה רבי יונתן וקבעה שמועה משמיה. אתא רבי יעקב בר אחא רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן. שכופין את הבן לזון את האב. אמר רבי יוסי הלואי הויין כל שמועתי בריין לי כהדא שכופין את הבן לזון את האב. אי זו היא מצות עשה שהזמן גרמא. כגון סוכה ושופר ולולב ותפילין. ואי זו היא מצות עשה שלא הזמן גרמא. כגון אבידה ושילוח הקן ומעקה וציצית. רבי שמעון פוטר את הנשים מן הציצית שהוא מצות עשה שהזמן גרמא. אמר להן רבי שמעון. אין אתם מודין לי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. שהרי כסות לילה פטור מן הציצית. אמר רבי הילא. טעמון דרבנין שכן אם היו מיוחדות לו ליום ולילה שהיא חייבת בציצית. אמר רבי לעזר. פסחן שלנשים רשות ודוחין עליו את השבת. רבי יעקב בר אחא בשם רבי לעזר. פיסחן שלנשים ושלעבדים רשות. כל שכן דוחין עליו את השבת. מצתן מהו. אמר ליה. חובה. רבי זעירה אמר. מחלוקת. רבי הילא אמר. דברי הכל. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעה לדין. מתניתא מסייעה לרבי זעירא. חזרת מצה ופסח לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות. מתניתא מסייעא לרבי הילא. נאמר לא תאכל עליו חמץ. ונאמר שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני. את שהוא בבל תאכל חמץ הרי הוא בקום אכול מצה. ונשים הרי הן בבל תאכל חמץ הרי הן בקום אכול מצה. והא תנינן. כל מצות עשה שהזמן גרמא האנשים חייבין והנשים פטורות. אמר רבי מנא. הוא מצות עשה שהיא באה מכח בלא תעשה. ואתייא כמאן דאמר פסחן שלנשים רשות. תני. האשה עושה פסח הראשון לעצמה והשיני טפילה לאחרים. דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר האשה עושה פסח שיני לעצמה אין צריך לומר הראשון. רבי אלעזר בירבי שמעון אומר האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שיני. מה טעמא דרבי מאיר. איש שה לבית אבות. ואם רצו לבית. מה טעמה דרבי יוסי. איש שה לבית אבות. כל שכן לבית. מה טעמה דרבי אלעזר בירבי שמעון איש לא אשה. מה מקיימין רבנן איש. פרט לקטן. אמר רבי יונה. אפילו כמאן דמר חובה שנייא היא שהדבר מסויים. שלא יקבע הדבר חובה. חוץ מבל תשחת ובל תקיף ומבל תיטמא למתים. איסי אומר. אף משום לא יקרחו קרחה. מה טעמא. לא יקרחו קרחה. את שישנו בפאת זקן ישנו בקרחה. ונשים שאין להן זקן פטורות מן הקרחה. ועוד מן הדא בנים. ולא בנות. אמר רבי לעזר. נשים חייבות בקרחה. מה טעמא. כי עם קדוש אתה ליי אלהיך. אחד אנשים ואחד נשים. מה מקיים רבי לעזר בנים. בשעה שישראל עושין רצונו שלהקדוש ברוך הוא קרואים בנים. ובשעה שאין ישראל עושין רצונו שלהקדוש ברוך הוא אינן קרויין בנים. רב מפקד לאילין דבי רב אתי רב המנונא מפקד לחברייא. פקדון לנשיכון כד הוויין קיימין על מיתיא דלא ליהויין מתלשן בשעריהון שלא יבואו לידי קרחה. עד כמה היא קרחה. אית תניי תני. כל שהוא. ואית תניי תני. כגריס. מאן דמר כל שהוא. ממשמע קרחה כל שהוא. מאן דאמר כגריס. נאמר כאן קרחה ונאמר להלן קרחה. מה קרחא האמורה להלן כגריס אף כאן כגריס. רבי יוסי בר ממל. כהנת מותרת לצאת חוצה לארץ. מאי טעמא. אמור אל הכהנים. לא אל הכהנות. דלא כן מה אנן אמרין. הואיל והיא בכלל גזירה לא תצא. אם אומר את כן נמצאת דוחה פרשת טמאות. וכהן מניח ידו תחתיה ומניפה. אין הדבר כאור. מביא מפה. ואינו חוצץ. מביא כהן זקן. ואפילו תימר. כהן ילד. אין יצר הרע מצוי לשעה. תני רבי חייה. מצוי. סוטה גידמת שני כהנים מניפים על ידיה.