תלמוד ירושלמי קידושין פרק ב הלכה ז

משנה: המקדש בחלקו מקדשי קדשים ומקדשים קלים אינה מקודשת. ממעשר שני בין בשוגג בין במזיד לא קידש דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר מזיד קידש שוגג לא קידש. ובהקדש במזיד קידש שוגג לא קידש דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר שוגג קידש מזיד לא קידש. הלכה: המקדש בחלקו כול׳. רבי לעזר אמר. דברי הכל. רבי יוחנן אמר. במחלוקת. תמן תנינן. הבכור מוכרין אותו תמים חי ובעל מום ושחוט. ומקדשין בו את האשה. רבי יהודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי. חי לא שחוט. ואמר רבי יודה בר פזי. רבי מאיר יליף כל הקדשין מן מעשר בהמה. מה מעשר בהמה אין מקדשין בו את האשה אף כל הקדשים אין מקדשין בהן את האשה. רבי יודה יליף כל הקדשים מן הבכור. מה הבכור מקדשין בו את האשה. אף כל הקדשים מקדשין בהן את האשה. מחלפה שיטתיה דרבי יודה בן פזי. תמן הוא אמר. בין חי בין שחוט. והכא הוא אמר. חי לא שחוט. תמן בשם גרמיה ברם הכא בשם רבי יהושע בן לוי. אפילו תימר. כאן וכאן בשם גרמיה. במקדש בחיים ובראוי ליפול לו לאחר שחיטה. מה טעמא דרבי יהושע בן לוי. ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. מה טעמא דרבי יודה בן פזי. והיה לך אפילו לאחר שחיטה. מה מקיים רבי יהושע בן לוי והיה לך. ריבה לו הוייה אחרת. שיהא נאכל לשני ימים ולילה אחד. תמן תנינן. חלת עם הארץ והמדומע והלקוח בכסף מעשר ושירי מנחות פטורין מן הדמאי. תני וכולם שיקרא שם לתרומת מעשר או למעשר שיני שלהם מה שעשה עשוי. רבי לעזר אמר. חוץ משירי מנחות. רבי ירמיה אמר. השאר במחלוקת. רבי יוסה בעי. היי דא מחלוקת. מה אנן קיימין. אין כרבי מאיר. הוא מעשר שיני היא שירי מנחות לא עשה כלום. אין כרבי יודה. מה שעשה עשוי. אמר רבי מנא. אזלית לקיסרין ושמעית רבי חזקיה יתיב מתני. המקדש בחלקו מקדשי הקדשים ומקדשים קלין אינה מקודשת. רבי לעזר אמר. דברי הכל. רבי יוחנן אמר. במחלוקת. ואמרית ליה. מנן שמיע לך הדא מילתא. אמר לי. מרבי ירמיה. ואמרית. יאות. דהוא שמע הדא דרבי לעזר. רבי לעזר דברי הכל הוא דאמר. במחלוקת. רבי יוסי דלא שמיעא ליה צריכה הוא דו אמר. היי דא מחלוקת. אין כרבי מאיר. היא מעשר היא שירי מנחות לא עשה כלום. אין כרבי יודה. מה שעשה עשוי. כד דמך רבי מאיר גזר רבי יודה ואמר. אל ייכנסו תלמידיו שלרבי מאיר כאן. דחק סומכוס ועאל. אמר. המקדש בקדשי קדשים. ואשה נכנסת היא לעזרה. אמר ליה. במקדש על ידי שליח. במה קידשה. רבי לעזר אמר. בגופו. רבי יוחנן אמר. בטובת הנייה שבו. או נאמר. ולא פליגין. מה דאמר רבי לעזר בגופו. בחזקת טובת הנייה שבו. רבי חזקיה רבי ביבי בשם רבי לעזר. מקדשין בפרוטה שלמעשר שיני. במעשר שיני. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. לא עלת על דעתו לעבור על דברי תורה. אמר רבי זעירא. אחת לא עלתה על דעתו ואחת לא עלתה על דעתיה. אמר רבי יונה. המקדש לא עלת על דעתו ומעשר שיני לא עלת על דעתיה. אמר רבי אבין. הקדש לא עלת על דעתו ולא עלת על דעתיה. מעשר שיני עלת על דעתו ולא על דעתיה. רבי יוסה בשם רבי פדייה. הקדש מזיד יוצא לחולין בלא פדיון. והא תני. בשגגה. פרט למזיד. הדא דאת אמר לחומש ולקרבן. הא לצאת מוציא. רבי חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי בן חנינה. מיעוט שלמים יוצאין לחולין בלא פדיון. והא תני. מקדשי. לא כל קדשי. הדא דאת אמר לחומש ולקרבן. הא לצאת מוציא. תמן תנינן. בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר לכל רוח. רבי הושעיה רבה אמר. לבא בדמיהם שנו. אמר ליה רבי יוחנן. ואומרין לו לאדם. צא ומעול בקדשים. אלא באחת הילכו בהן אחר הרוב. אם רוב זכרים עולות. ואם רוב נקיבות זבחי שלמים. ואין השלמים באין מן הזכרים ומן הנקיבות. כיצד הוא עושה. מוציאן לחולין וחוזר ועושה אותן עולות. וקשיא. יש חטאת קריבה עולה. אמר רבי חנינה. תנאי בית דין הוא על המותרות שייקרבו עולות. אמר רבי יוסי לרבי יעקב בר אחא. ואין זה מזיד. אמר ליה. מכיון שתנאי בית דין הוא אין זה מזיד. אמר רבי זעירה. כמה דאת אמר תמן. תנאי בית דין הוא על האובדות שיקרבו עולות.