תלמוד ירושלמי קידושין פרק ב הלכה ח

משנה: המקדש בערלה ובכלאי הכרם ובשור הנסקל ובעגלה ערופה ובציפורי מצורע בשער נזיר ובפטר חמור ובבשר בחלב ובחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת. מכרן וקידש בדמיהן הרי זו מקודשת. הלכה: המקדש בערלה ובכלאי הכרם כול׳. פטר חמור. רבי לעזר אמר. מקדשין בו את האשה. רבי יוחנן אמר. אין מקדשין בו את האשה. רבי אימי בשם רבי לעזר. פטר חמור מקדשין בו את האשה מקל וחומר. מה אם הבכור שאינו מוציא מידי איסורין בחייו את אמר. מקדשין בו את האשה. זה שהוא מוציא מידי איסורין בחייו לא כל שכן. מה נפיק מן ביניהון. עבר ופדייו שלא מדעת הבעלים. רבי לעזר אמר. אינו פדוי. רבי יוחנן אמר. פדוי. מתניתא מסייעא לרבי לעזר ופליגא עלוי. מתניתא מסייעא לרבי לעזר. הגונב פטר חמור שלחבירו משלם תשלומי כפל. וסופא פליגא עלוי. שאף על פי שאין לו בן עכשיו יש לו בן לאחר זמן. מתניתא פליגא על רבי לעזר. פטר חמור אין מקדשין בו את האשה. פתר לה רבי לעזר לאחר עריפה. דאמר רבי לעזר. הכל מודין לאחר עריפה שאינו פדוי. פטר חמור אין מקדשין בו את האשה. ורבי שמעון מתיר. הדא פליגא על רבי לעזר בתרתיי. אין בחיי דפליגא עלוי מן רבנין. אין לאחר עריפה פליגא עלוי מן רבי שמעון. רבי חנינה בשם רבי יודן. תיפתר שמת. ערפו אסור בהנייה. ורבי שמעון מתיר. עריפה עריפה. מה עריפה שנאמרה להלן עורפו וקוברו ואסור בהנייה. אף עריפה שנאמרה כאן עורפו [וקוברו] ואסור בהנייה. על דעתיה דרבי לעזר ניחא. בחייו הוא מתיר צריך שיהא אסור על עריפה. על דעתיה דרבי יוחנן וקשיא. בחייו הוא אסור לא כל שכן לאחר עריפה. אתא רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן רבי זעירא בשם רבנין. על דרבנין צריכה. שלא תאמר. הואיל והקישתה התורה עריפתו לפדיונו. מה פדיונו יוצא לחולין אף עריפתו יוצא לחולין. מצינו דבר שהרמתו יוצא לחולין ואסור בהנייה. התיבון. הרי טבל טבול למעשר עני הרי הוא והרמתו יוצא לחולין. ואמר רבי בא רב הונא בשם רבי. האוכל פירותיו טבולים למעשר עני חייב מיתה. רבנין דקיסרין בשם רבי ירמיה. כך משיבין חכמים לרבי שמעון. מצינו דבר טעון פדיון מותר בהנייה. התיבון. הרי בכור אדם טעון פדיון ומותר בהנייה. מכרן וקידש בדמיהן מקודש. רבי חגיי בשם רבי זעירא. בשאין דמיהן. אמר רבי חנינה. זאת אומרת שאין מקדשין בגזילה.