תלמוד ירושלמי קידושין פרק ב הלכה ט

משנה: המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות כהונה ובדמי חטאת ובאפר חטאת הרי זו מקודשת ואפילו ישראל. הלכה: המקדש בתרומות ובמעשרות כול׳. רבי יוסי בן חנינה אמר. אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. מה טעם דרבי יוסי בן חנינה. ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עבד לה רבי יוחנן. יתנם לכל מי שירצה. מתניתא פליגא על רבי יוסי בן חנינה. קונם כהנים ולויים נהנין לי. יטלו על כרחו. פתר לה באומר. אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר. תדע לך שהוא כן. דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי. יטלו אחרים. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. האומר. הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה ברוצה ליתנו לשני כהנים ובן בתו אחד מהן. והוא אומר לו. הילך סלע זה ותן כולו לבן בתי כהן. בעון קומי רבי זעירא. בהדא כהן לישראל. אסור. מה דרבי יוסי אמר. לא אגיבון. רבי חזקיה בשם רבי אחא. אכין אמר לון. על דעתיה דרבי יוסי בן חנינה כהן לישראל למה הוא אסור. לא מפני מראית העין. אף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין. ועוד מן הדא דתני. הכהנים והלוים המסייעים בגרנות אין נותנין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן הרי זה חילל. ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו. תרומתן אינן תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש. ועליהן אמר הכתוב ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו וגו׳. והמקום מביא עליהן שלש פורעניות. הדא היא דכתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים לעיים תהיה והר הבית לבמות יער. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אף על פי ישראל. פתר לה בתרומה שנ‍פלה לו משלאבי אמו כהן.