תלמוד ירושלמי קידושין פרק ד הלכה ז

משנה: האומר בני זה ממזר אינו נאמן. ואפילו שניהן אומרין על העובר שבמיעיה ממזר הוא אינן נאמנין. רבי יהודה אומר נאמנין. הלכה: האומר בני זה ממזר אינו נאמן כול׳. תמן תנינן. האומר. בני זה. נאמן. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. לתת לו אבל לא ליקח ממנו. אמר רבי יוסי. ולא מתניתא היא. אפילו שניהן אומרין על העובר שבמעיה ממזר הוא אינן נאמנין. דילמא על דרבי יהודה איתאמרת. דרבי יודה אומר. נאמנין עליה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. לתת לו אבל לא ליקח ממנו. אמר רבי חזקיה. עוד היא מתניתא. כי את הבכור בן השנואה יכיר. היו מחזיקים בו שהוא בנו ובשעת מיתתו אמר. אינו בנו. אינו נאמן. שאינו בנו ובשעת מיתתו אמר. בני הוא. נאמן. אית תניי תני. על קדמייתא נאמן. רבי חזקיה רבי זריקן בשם רבי הונא. היו מחזיקין אותו שהוא משפחתו נאמן. היה עומד בצד המוכסין ואמר. בני הוא. וחזר ואמר עבדי הוא. נאמן. עבדי הוא. וחזר ואמר בני הוא. אינו נאמן. אית תניי תני. נאמן. אמר רבי מנא. בגין אילין כותאי דינון משעבדין בבניהן. תני. נאמן על הגדול ואינו נאמן על הקטן. אי זהו גדול. רבי זעירא אמר. כל שיש לו אשה ובנים. רבי אבהו. כל שיש לו אשה. מתניתא פליגא על רבי אבהו. גר שמל ולא טבל והיו לו בנים ואמר. מלתי ולא טבלתי. נאמן ומטבילין אותו בשבת. משם מהנכייה. דברי רב יודה. מה עבד לה רבי אבהו. פתר לה. משם מה בכך.