תלמוד ירושלמי שבועות פרק א הלכה ד

משנה: ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר שעירי הרגלים מכפרין אבל לא שעירי ראשי חדשים. ועל מה שעירי ראשי חדשים מכפרין על טהור שאכל טמא. רבי מאיר אומר כל השעירים כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו. היה רבי שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרין על טהור שאכל טמא ושל רגלים מכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ושל יום הכפורים מכפר על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף. אמרו לו מה הן שיקרבו זה בזה. אמר להם יקרבו. אמרו לו הואיל ואין כפרתן שוה היאך קריבים זה בזה. אמר להן כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו: הלכה: ועל שאין בה ידיעה כול׳. היה רבי שמעון אומר כול׳. רבי לעזר בשם רבי הושעיה. טעמא דרבי יהודה ושעיר עזים חטאת ליי. חט שאין יודע בו אלא יי שעיר זה מכפר. אין לי אלא שעיר שלראש חודש. שעירי רגלים מניין. אמר רבי זירא. ושעיר. וי״ו מוסיף על עניין ראשון. רבי זעירא ורבי לעזר בשם רבי הושעיה רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן. ואתה נתן לכם לשאת את עון העדה. מה נן קיימין. אם בשעיר נחשון. על שבטו מכפר. אם בשעיר שליום הכיפורים. אין כיוצא בו לדורות. אלא כן אנן קיימין בשעיר שלראש חודש. מאי כדון. נאמר כאן נשיאות עון ונאמר להלן נשיאות עון. ונשא אהרן את עון הקדשים. מה להלן עוון הקריבין ולא עון המקריבין אף כאן עון הקריבין ולא עון המקריבין. מה חמית מימר בטהור שאכל טמא או נימר בטמא שאכל טהור. אמר רבי יוסי בירבי בון. רבי יודה חלק שיטת רבי מאיר. רבי שמעון חלק שיטת רבי יודן. מודה רבי יוחנן בשעיר הנעשה בפנים שאין מכפר אלא תולה. ותייא כרבי יונה בשם רבי זעירא. ועשהו חטאת. קבעו לתלייה שלא ישתנה. שעיר שלא קרב ברגל ייקרב בראש חודש. לא קרב בראש חודש יקרב להבא. שמתחילה לא הוקדשו קרבנות ציבור אלא ליקרב על מזבח החיצון. ולא כבר כיפר יום הכיפורים. אמר רבי מנא. מכיון דכתיב חג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות כמי שכולן מכפרין כפרה אחת. אמר רבי בון. מכיון שכולן מכפרין על טומאת מקדש וקדשיו כמי שכולן מכפרין כפרה אחת. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא. העובר לפני התיבה ביום טוב שלראש השנה אין צריך להזכיר שלראש חודש. אמר רבי אחא בר פפא. ותני כן. העובר לפני התיבה ביום טוב שלראש השנה בשחרית. בית שמי אומרים. מתפלל שמונה. ובית הלל אומרים. שבע. במוסף. בית שמי אומרים. עשר. ובית הלל אומרים. תשע. ויאמר אחת עשרה. אמר רבי יוסי. מה פליגין. בדבר שטעון ברכה בפני עצמו. ברם הכא שכן אפילו בחול שאינו אלא כוללן. ויזכיר בעבודה. רבי יוסי בעי. מעתה שני שעירי ראש השנה מחמת ראש חודש באין. ותימר אין צריך להזכיר שלראש חודש. אמר רבי יוסי בירבי בון. ולא יאות רבי בא בר ממל מקשי. דתני. שני כבשי עצרת ושני שעירי ראש השנה אם כיפר הראשון על מה שיני מכפר. על טומאה שאירעה בין זה לזה. ולא רבי שמעון היא. דרבי שמעון חולק כפרות. אלא זה וזה מחמת ראש חודש. אמר רבי אבמרי. לית יכיל. דכתיב מלבד עולת החודש. ועוד מהדא דתני. שנים עשר לשני עשר חדשי השנה. חד בר אביי עבר קמי תיבותא ולא אדכר דריש ירחא וקלסוניה. רב הושעיה בעי. הגע עצמך ששחטו שניהן כאחת. מה אית לך טומאה שאירעה בין זה לזה. אמר רבי בון. אילו ישראל כשירין שמא אינן מביאין מה שקבעה להן תורה. אמרו לו. מה הן שיקרבו זה בזה כול׳. אמר רבי יוחנן. דברי חכמים משנין ודברי רבי שמעון אין משנין. דברי חכמים משנין. ותימר. מהו שיקרבו זה בזה. כשיטתו השיבוהו. כשיטתך שאת אומר. אין משנין. מהו שיקרבו זה בזה. אמר רבי יוסי. שאין קרבנות הציבור נקבעין אלא בקבועה. אמר רבי יודן. ותני כן. לשם אותו הזבח שהוא קרב לשמו הוא קדש משעה ראשונה.