תלמוד ירושלמי שבועות פרק א הלכה ה

משנה: רבי שמעון בן יהודה אומר משמו שעירי ראשי חדשים מכפרין על הטהור שאכל מן הטמא מוסף עליהם של רגלים שמכפרין על הטהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. מוסף עליהם של יום הכפורים שהן מכפרין על הטהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף ועל שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף. אמרו לו אומר היה רבי שיקרבו זה בזה אמר להם הין. אמרו לו אם כן יהיו של יום הכפורים קריבין בראשי חדשים אבל היאך של ראשי חדשים קרבין ביום הכפורים לכפר כפרה שאינה שלהן. אמר להן כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו: הלכה: אמרו לו אומר היה רבי כול׳. אמר רבי יוסי דרומייא קומי רבי יונה. הכן צורכה למיתני. אם כן יהו של ראשי חדשים קריבין ביום הכיפורים. שכן מעלין בקודש ולא מורידין. אבל שליום הכיפורים אין קריבין בראש חודש. שאין מורידין בקודש. רבי לעזר בשם רבי בון פתר לה פתר חורון. אם כן יהו שליום הכיפורים קריבין בראשי חדשים. שמכפרין כפרתן וכפרת ראשי חדשים. אבל של ראשי חדשים אין קריבין ביום הכיפורים. שאין מכפרין אלא כפרתן בלבד. אילו מי שאכל חלב חמשה זתים והפריש ארבעה קרבנות וסבור שהן חמשה שמא כיפר. או אילו מי שאכל חלב ארבעה זתים והפריש חמשה קרבנות וסבור ארבעה לא כל שכן. וכן היה רבי שמעון אומר. שלשים ושנים שעירים קריבין על הציבור בכל שנה. שלשים ואחד בחוץ ונאכלין. ואחד בפנים ואינו נאכל. ושעיר המשתלח. שנים עשר לשנים עשר חדשי שנה. שמונה בחג. שבעה בפסח. שנים בעצרת. אחד בגלל היום ואחד בגלל הלחם. אחד בראש השנה ואחד ביום הכיפורים. כיון ששמע משה כן אמר. מעתה מי שבאת לידו ספק עבירה צריך להביא כל קרבנות הללו. רבי תנחומא בשם ריש לקיש. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה והתודה עליו וגו׳ התחיל ואמר מזמור לתודה על שם והתודה עליו.