תלמוד ירושלמי שבועות פרק ג הלכה ט

משנה: שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלינה הראשונה שבועת ביטוי והשנייה שבועת שוא. אכלה עבר על שבועת שוא. לא אכלה עבר על שבועת ביטוי: הלכה: שבועת ביטוי כול׳. שבועה שלא אוכל ככר זו. שבועה שלא אוכלינה. שבועה שלא אוכלינה. אינו חייב אלא אחת. דבר שאילו בנדרים אסור ובשבועות מותר לא אתייא אלא במתניתה אחד דברים שלעצמו ואחד דברים של אחרים. אחד דברים שאין בהן ממש ואחד דברים שיש בהן ממש. ומר רבי בא בשם שמואל. שבועה שנתן פלוני לאיש פלוני מנה. ונמצא שלא נתן. מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר. אשכח תני על תרויהון. זה חומר לשעבר משלבא. שהאומר. לא אוכל לא אוכל. אינו חייב אלא אחת. לא אכלתי לא אכלתי לא אכלתי. חייב על כל אחת ואחת. שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה. הראשונה שבועת ביטוי והשנייה שבועת שוא. כיצד עושין לו. אומרים לו שיאכל. מוטב לעבור על שבועת שוא ולא על שבועת ביטוי. שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שאוכלנה. ראשונה שבועת ביטוי והשנייה שבועת שוא. כיצד עושין לו. אומרים לו שלא יאכל. מוטב לעבור על שבועת שוא לחוד ולא על שבועת שוא וביטוי. שבועה שאוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה היום. ואכלה. רבי יוחנן אמר. קיים את הראשונה וביטל לשנייה. ריש לקיש אמר. ביטל לראשונה ולא קיים לשנייה. שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שאוכלינה היום. ואכלה. רבי יוחנן אמר. ביטל את הראשונה וקיים לשנייה. ריש לקיש אמר. ביטל את הראשונה. והשנייה אומרים לו שיקיימינה בככר אחרת. שבועה שאוכל ככר זו היום שבועה שאוכלינה היום. ואכלה. רבי יוחנן אמר. קיים את שתיהן. וריש לקיש אמר. קיים לראשונה. ושנייה אומרים לו שיקיימינה בככר אחרת. שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה היום. ואכלה. על דעתיה דרבי יוחנן חייב שתים. על דעתיה דריש לקיש אינו חייב אלא אחת. אוף רבי שמעון בן לקיש מודה. שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין.