תלמוד ירושלמי שבועות פרק ד הלכה א

משנה: שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקין ולא בקרובין בכשרים ולא בפסולין. ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו. ומפי אחרים אין חייבין עד שיכפרו בו בבית דין דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בין מפי עצמו ובין מפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בו בבית דין: וחייבין על זדון שבועה ועל שגגתה. ועל זדון העדות ואינו חייב על שגגתה. ומה הוא חייב על זדונה קרבן עולה ויורד: הלכה: שבועת העדות כול׳. שעירים. מיעוט שעירים שנים. מה תלמוד לומר שני. שיהו שוין. כבשים. מיעוט כבשים שנים. אם כן מה תלמוד לומר שני. שיהו שניהן שוין. צפרים. מיעוט צפרים שנים. אם כן מה תלמוד לומר שתי. שיהו שניהן שוין. חצוצרות. מיעוט חצוצרות שתים. אם כן מה תלמוד לומר שתי. שיהו שתיהן שוות. התיב רבי חגיי קומי רבי יוסי. והכתיב ועמדו שני האנשים. מיעוט אנשים שנים. ומה תלמוד לומר שני. שיהו שניהן שוין. והכתיב לא תטה משפט גר יתום. הרי מצינו גר דן עם מי שאינו גר. יתום דן עם מי שאינו יתום. אלמנה עם בעולת בעל. אם כן למה נאמר שני. מופנה להקיש ולדון הימינו גזירה שוה. נאמר כאן שני ונאמר להלן וישארו שני אנשים במחנה. מה להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים אף כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים. הרי למדנו שאין האשה דנה. מעתה אין האשה מעידה. רבי יוסי בי רבי בון רבי הונא בשם רבי יוסי. נאמר כאן שני ונאמר להלן על פי שנים עדים. מה להלן על פי שנים עדים אף כאן על פי שנים עדים. אם כן למה נאמר שני. שלא יהא אחד עומד ואחד יושב. אחד מדבר כל צורכו ולאחד אומר לו. קצר דבריך. כנגד אחד מאריך פנים וכנגד אחד מעיז פנים. אמר רבי יודן. שמעתי שאם רצה הדיין להושיב את שניהן מושיב. האסור שלא יהא זה עומד וזה יושב. זה מדבר כל צורכו וזה אומר לו. קצר דבריך. רבי ישמעאל אומר. אומרין לו. לבוש כשלובש. או הלבישהו כשאתה לובש. רבי בא בשם רב הונא. צריכין העדים להיות עומדין בשעה שמעידין. מה טעם. ועמדו שני האנשים. רבי ירמיה בשם רבי אבהו. אף הנידונין עומדין בשעה שמקבלין עדותן. מה טעם. אשר להם הריב לפני יי. כתיב לא יומתו אבות על בנים וגו׳. והלא כבר נאמר איש בחטאו יומת. מה תלמוד לומר לא יומתו אבות על בנים. אלא שלא יומתו בנים בעדות אבות ואבות בעידות בנים. מיכן שלא יהו העדים קרובין שלנידונין. ומניין שלא יהו העדים קרובין זה לזה. הגע עצמך שהוזמו לא מפיהן נהרגין. ומניין שלא יהו העדים קרובים שלדיינין. הגע עצמך שאם הוזם אחד מהם אינו נהרג עד שיוזם חבירו. אם אומר את כן נמצא נהרג על פיו. ומניין שלא יהו הדיינין קרובין זה לזה. אמרה תורה. הרוג על פי עדים. הרוג על פי דיינים. מה העדים אינן קרובין זה לזה. אוף הדיינין כן. אין לי אלא אבות ובנים. שאר קרובין מניין. אמר רבי זירא. ובנים. לרבות שאר קרובין. עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. תני רבי ישמעאל. ושפטו העדה בין המכה וגו׳. שלא תהא העדה קרובה לא למכה ולא למוכה. אמר רבי יוסי. אם אומר את כן קרובין לניכה נמצאו בית דין גואלי הדם. מיכן שלא יהו הדיינין קרובין לנידונין. ומניין שלא יהו העדים קרובים לנידונין. אמרה תורה. הרוג על פי עדים. הרוג על פי מטין. מה הדיינין אינן קרובין לנידונין אף העדים כן. מניין שלא יהו העדים קרובין זה לזה. הגע עצמך שהוזמו לא מפיהן הן נהרגין. ומניין שלא יהו העדים קרובין לדיינין. הגע עצמך שהוזם אחד מהן. כלום נהרג עד שיוזם חבירו. אם אומר את כן לא נמצא נהרג על פיו. בכשרין לא בפסולין. מניין. אם לא יגיד ונשא עוונו. את שמגיד וחבירו משלם ממון. יצא פסול שמגיד ואין חבירו משלם ממון. בפני בית דין. להוציא עד אחד. בשאמרו לו. הרי את מקובל עלינו כשני עדים. יהא חייב. תלמוד לומר והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו. את שכשר להעיד עדות תורה. יצא אחד שאינו כשר להעיד. שלא בפני בית דין. אם לא יגיד ונשא עוונו. מקום שמגיד וחבירו משלם ממון. יצא חוץ לבית דין אפילו מגיד אין חבירו משלם. ומניין לשני עדים. תלמוד לומר. והוא עד. הרי כאן שנים. כרבי ישמעאל. דאמר. כל מקום שנאמר עד סתם הרי הוא בכלל שנים עד שיודיעך הכתוב אחד. אשכח תני רבי ישמעאל. שני עדים. אחד מהו שיהו חייבין עליו משום שבועת ביטוי. איפשר לומר. אחד ראוי לצורפו לחייבו משום שבועת עדות ואת מחייבו משום שבועת עדות. ואת מחייבו משום שבועת ביטוי. קרוב מהו שיהו חייבין עליו משום שבועת ביטוי. ייבא כהדא. דמר רבי בא בשם שמואל. שבועה שנתן פלוני לפלוני ונמצא שלא נתן. מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר. וכהדא. איכן שורי. אמר לו. איני יודע מה אתה סח. רבי פוטר משום שבועת הפיקדון ומחייב משום שבועת ביטוי. אמר רבי יוחנן. מאחר שמצוה להפיסו אינו חייב משום שבועת ביטוי. על דעתיה דרבנן אין מצוה להפיסו. מפייסו על האמת ואינו מפייסו על השקר. תני רבי ישמעאל. ונשא עוונו. קרבן. מנלן בית דין. הגדה הגדה. מה הגדה שנאמר להלן בית דין אף כאן בית דין. כהדא. אין מקבלין העדים אלא אם ראו שניהן כאחת. רבי יהושע בן קרחה אומר. אפילו זה אחר זה. רבי ירמיה רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב יצחק שאמר בשם רב. מודין חכמים לרבי יהושע בעידי בכורה ועידי חזקה. רבי בא בשם רבי ירמיה. אף בעידי סימנין כן. מהדא פשיטא בשזה אומר. ראיתי שתי שערות בגבו. ואחד אומר. ראיתי שערה אחת בגבו. ואחד אומר. ראיתי אחת בכריסו. לא כלום היא. כל שכן גבו וגבו. שנים אומרים. ראינו שערה אחת בגבו. ואחד אומר. ראיתי שערה אחת בכריסו. רבי יוסי בירבי בון רבי הושעיה בר רבי שמי. חד אמר. פסול. וחד אמר. כשר. מאן דאמר פסול. במעיד בחצי סימן. ומאן דאמר כשר. אני אומר. שמא נשרה. אחד אומר. ראיתי שתי שערות בגבו. ואחד אומר. ראיתי שנים בכריסו. רבי בא אמר. דברי הכל כשר. רבי חגיי אמר. דברי הכל פסול. רבי יוסי אומר. במחלוקת. רבי יודן אמר. במחלוקת. אמר ליה רבי יוסי לרבי חגיי. הא רבי יודן סבר כוותי. אמר ליה. על דרביה אנא פליג כל שכן עלוי. אמר רבי מנא. יאות אמר רבי חגיי. אילו שטר שמחותם בארבעה חותמות זה מתיר על ב׳ וזה מעורר על ב׳ וקרא עליו ערר. שמא כלום הוא. ואין כל חתימה צריכה שני עדים. וכא כל סימן וסימן צריך שני עדים. רבי חנינה שמע לה משני חזקה. אילו אחד מעידו שאכלה שנה אחת וב׳ וג׳. ואחד מעידו שאכלה ד׳ וה׳. שמא כלום הוא. ואין כל חזקה צריכה שני עדים. הכא כל סימן וסימן צריך שני עדים.