תלמוד ירושלמי שביעית פרק ד הלכה ב
משנה: שדה שנתקווצה תיזרע למוצאי שביעית. שניטייבה או שנידיירה לא תיזרע למוצאי שביעית. שדה שנטייבה. בית שמאי אומרים אין אוכלין פירותיה בשביעית. ובית הלל אומרים אוכלין. בית שמאי אומרים אין אוכלין פירות שביעית בטובה. ובית הלל אומרים בטובה ושלא בטובה. רבי יהודה אומר חילוף הדברים זה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל. הלכה: שדה שניקווצה כו׳. תמן אמרין בשניטלו קוציה. ורבנין דהכא אמרין משחרש. על דעתיהו דרבנין דהכא אי זהו הטייוב כל העם חורשין פעם אחת והוא חורש שני פעמים. וכא כן. אמר רבי יוסי בי רבי בון תמן אין המלכות אונסת. ברם הכא המלכות אונסת. בראשונה כשהיתה המלכות אונסת. הורי רבי ינאי שיהו חורשים חרישה ראשונה. חד משמד הוה איעבר חמתון רמיין קובעתה. אמר לון האסטו שרא לכון מירדי. שרא לכון רמיין קובעתה. אמר רבי יעקב בר זבדי קומי רבי אבהו לא כן אמר רבי זעירא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי רבי ירמיה רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוצדק נמנו בעליית בית לבזה בלוד. על כל התורה מניין אם יאמר גוי לישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים יעבור ולא ייהרג. הדא דתימר בינו לבין עצמו. אבל ברבים אפילו מצוה קלה לא ישמע לו. כגון לוליינוס ופפוס אחיו שנתנו להן מים בכלי זכוכית צבועה ולא קיבלו מהן. אמר לא מתכוון משמדתכון ולא אתכוון אלא מיגבי ארנונין. כמה הן רבים. רבנין דקיסרין אמרין עשרה דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל. רבי אבונא זעירא חמנוניה פרי חורי חמרא בשובתא. רבי יונה ורבי יוסה הורון מפי לארסקינס בשובתא. אמר רבי מנא קשיתה קומי רבי יונה אבא לא כן אמר רבי זעירא רבי יוחנן בשם רבי ינאי רבי ירמיה רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוצדק נמנו בעליית בית לבזה בלוד. על כל התורה מניין אם יאמר גוי לישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה חוץ מן העבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים יעבור ולא ייהרג. הדא דתימר בינו לבין עצמו. אבל ברבים אפילו מצוה קלה לא ישמע לו. כגון לוליינוס ופפוס אחיו שנתנו להן מים בכלי זכוכית צבועה ולא קיבלו מהן. אמר לא אתכוון משמדתון ולא אתכוון אלא מיכול פיתא חמימא. כמה הן רבים. רבנין דקיסרין אמרין עשרה דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל. רבי אבונא בעא קומי רבי אימי גוים מהו שיהו מצווין על קידוש השם. אמר ליה ונקדשתי בתוך בני ישראל. ישראל מצווין על קידוש השם ואין הגוים מצווין על קידוש השם. רבי נסא בשם רבי לעזר שמע לה מן הדא. לדבר הזה יסלח יי לעבדך וגו׳. ישראל מצווין על קידוש השם ואין הגוים מצווין על קידוש השם. רבי אבא בר זמינא הוה מחייט גבי חד ארמאי ברומי. אייתי ליה בשר דנבילה אמר ליה אכול. אמר ליה לינא אכיל. אמר ליה אכול דלכן אנא קטילנא לך. אמר ליה אין בעית מיקטל קטול דאנא לינא מיכל בשר דנבילה. אמר ליה מהן מודע לך דאילו אכלת הוינא קטיל לך. או יהודיי יהודיי או ארמאי ארמאי. אמר רבי מנא אילו הוה רבי אבא בר זמינא שמע מיליהון דרבנין מיכל הוה. טייבה ומת בנו מהו שיהא מותר לזורעה. רבי יעקב בר אחא רבי אימי בשם רבי יוסה בי רבי חנינה טייבה ומת בנו מותר לזורעה. טייבה ומכרה אסור לזורעה. עבר וזרעה מותר שלא גזרו אלא על הגדר שהוא יכול לעמוד בו. טייוב בזמן זה מהו. רבי ירמיה סבר מימר שרי. אמר רבי יוסה ולא שמיע רבי ירמיה שהוא לוקה. לא שמיע שהוא פסול מן העידות. חזר ואמר אין דהוא שמיע אלא כאינש דשמע מילה ומקשי עלה. אמר רבי חזקיה אתתבת קומי רבי ירמיה דאמר וכי אין זה בית דין עמד וביטל. חיליה דרבי ירמיה מן הדא. בת ישראל שבאת להדליק מן הכהנת טובלת את הפתילה שמן שריפה ומדלקת. רבי חונה בשם דבית רבי ינאי שעת משלחת זאיבים היתה ולא עמד בית דין וביטל. כמה דתימר תמן לא עמד בית דין וביטל וכא לא עמד בית דין וביטל. ודכוותה מאימתי אדם זכה בפירותיו בשביעית. רבי ירמיה סבר מימר משיתנם לתוך כליו. רבי יוסי סבר מימר אפילו נתנם לתוך כליו לא זכה בהן דהוא סבר דאינון דידיה. ולית אינון דידיה. כהדא רבי טרפון ירד לאכל קציעות מתוך שלו שלא בטובה כבית שמי. חמוניה סנטיריה ושורון חבטון עלוי. כד חמא גרמיה בסכנה. אמר לון בחייכון אמרין גו ביתייה דטרפון עתדין ליה תכריכין. כד שמעון כן אישתטחון על אפיהון אמרין ליה רבי שרי לן. אמר לון ייתי עלי על כל חוטר וחוטר דהוה נחית עלי. הוינא שרי לכון על קדמייא. באילין תרתין מילייא נהג רבי טרפון כבית שמאי וסכין. בהדא ובקרית שמע. רבי אבהו בשם רבי חנינה בן גמליאל כל ימיו של רבי טרפון היה מתענה על הדבר הזה ואומר אי לי שנתכבדתי בכתרה של תורה.
