תלמוד ירושלמי שביעית פרק ה הלכה ד

משנה: משאלת אשה לחבירתה החשודה על השביעית נפה וכברה וריחים ותנור אבל לא תבור ולא תטחון עמה. אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה אבל משתטיל את המים לא תגע אצלה שאין מחזקין ידי עוברי עבירה. וכולם לא אמרו אלא מפני דרכי שלום. ומחזיקים ידי גוים בשביעית אבל לא ידי ישראל. ושואלין בשלומן מפני דרכי השלום. הלכה: רבי זעירא בעא קומי רבי מנא מתניתא בסתם הא במפורש לא. אמר ליה וסתמו לאו כפירושו הוא אני אומר נפה לספור בה מעות. כברה לכבור בה חול. ריחיים לטחון בה סממנים. תנור לטמון בה אונין של פשתן. רבי פינחס בעי במה קנסו. במקום שזורעין ואוכלין או במקום שזורעין ולא אוכלין. מה נפק מביניהון. ראו אותו לוקח מן הסירקי אין תימר במקום שזורעין ואוכלין ראו אותו לוקח מן הסירקי אסור. אין תימר במקום שזורעין ואין אוכלין ראו אותו לוקח מן הסירקי מותר. רבי יוסי בר חנינה בעי על כל פירקא אתאמרת או על הדא הילכתא איתאמרת. רבנין דקיסרין בשם רבי יודה בר טיטס מן מה דלא תנינן בגיטין אלא הדא הילכתא הדא אמרה על הדא הילכתא אתאמרת. תמן תנינן נחתום שהוא עושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו. ותני עלה לא בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין עמו. והכא הוא אמר הכן. אמר רבי לא כאן לחולין כאן לתרומה. והתנינן נחתום. אית לך מימר נחתום בתרומה. חברייא אמרי כאן בלותת וכאן בשאינו לותת. מתניתא מסייעא לחברייא אבל משתטיל מים לא תגע אצלה שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה. וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום. רבי חייה ורבי אימי חד אמר חרוש לה טבאות ואנא נסב לה מינך בתר שמיטתא. וחרנא אמר איישר. מן דמר טבאות מה שואלין בשלומן אישר. מאן דאמר לגוי אישר מהו שואלין בשלומן ישראל שלום עליכם. דלמא רבי חיננא בר פפא ורבי שמואל בר נחמני עברון על חד מחורשי שביעית. אמר ליה שמואל בר נחמן אישר. אמר ליה רבי חיננא בר פפא ולא כן אולפן רבי ולא אמרו העוברים ברכת יי עליכם. שאסור לומר לחורשי שביעיות אישר. אמר ליה לקרות אתה יודע. לדרוש אין את יודע. ולא אמרו העוברים אלו אומות העולם שעוברין מן העולם. ולא אמרו לישראל ברכת יי עליכם. מה ישראל אומרין להן ברכנו אתכם בשם יי. לא דייכם שכל הברכות הבאות לעולם בזכותינו ואין אתם אומרים לנו בואו וטלו לכם מן הברכות האילו. ולא עוד אלא שאתם מגלגלין עלינו פיסים וזימיות וגולגוליות וארנוניות.