תלמוד ירושלמי שביעית פרק ו הלכה א

משנה: שלש ארצות לשביעית כל שהחזיקו עולי בבל מן גזיב ועד ארץ ישראל לא נאכל ולא נעבד. כל שהחזיקו עולי מצרים מגזיב ועד הנהר ועד אמנוס נאכל אבל לא נעבד. מן הנהר ומאמנה ולפנים נאכל נעבד. הלכה: כתיב אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ. בארץ אתם חייבין לעשות. ואי אתם חייבים לעשות בחוצה לארץ. אדיין אנו אומרים מצות שהן תלויות בארץ אינן נוהגות אלא בארץ. יכול אפילו מצות שאינן תלויות בארץ לא יהו נוהגות אלא בארץ. תלמוד לומר השמרו לכם פן יפתה וחרה אף יי בכם וגו׳. ושמתם את דבריי אלה על לבבכם וגו׳. אפילו גולים. ושמתם את דבריי אלה על לבבכם ועל נפשכם. מה אית לך כגון תפילין ותלמוד תורה. מה תפילין ותלמוד תורה שאינן תלויין בארץ נוהגין בין בארץ בין בחוצה לארץ. אף כל דבר שאינו תלוי בארץ יהא נוהג בארץ ובחוצה לארץ. מעתה משגלו יהו פטורין. כתיב ויעשו כל הקהל הבאים מהשבי סוכות וישבו בסוכות. כי לא עשו מימי ישוע בן נון. ולמה ישוע רבי הלל בריה דשמואל בר נחמן פגם הכתוב כבוד צדיק בקבר מפני כבוד צדיק בשעתו הקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע. מה ביאתן בימי יהושע פטורין היו ונתחייבו. אף ביאתן בימי עזרא פטורין היו ונתחייבו. ממה נתחייבו. רבי יוסי בר חנינה אמר מדבר תורה נתחייבו הדא הוא דכתיב והביאך יי אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישתה. הקיש ירושתך לירושת אבותיך. מה ירושת אבתיך מדבר תורה. אף ירושתך מדבר תורה. והטיבך והרבך מאבתיך. אבותיך פטורין היו ונתחייבו ואתם פטורין הייתם ונתחייבתם. אבותיך לא היה עליהם עול מלכות. ואתם אף על פי שיש עליכם עול מלכות. אבותיכם לא נתחייבו אלא לאחר ארבע עשרה שנה שבע שכיבשו ושבע שחילקו. אבל אתם כיון שנכנסתם נתחייבתם. אבותיך לא נתחייבו עד שעה שקנו כולה. אבל אתם ראשון ראשון קונה ומתחייב. אמר רבי לעזר מאיליהן קיבלה עליהן את המעשרות. מה טעם ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים ועל החתום שרינו לויינו וכהנינו. מה מקיים רבי לעזר ואת בכורות בקרינו וצאנינו. מכיון שקיבלו עליהם דברים שלא היו חייבין עליהן. אפילו דברים שהיו חייבין עליהן העלה עליהן המקום כאילו מאיליהן קיבלו עליהן. מה מקיים רבי יוסי בר חנינא ובכל זאת. מכיון שקיבלו עליהן בסבר פנים יפות העלה עליהן הכתוב כאילו מאיליהן קיבלו עליהן. מה מקיים רבי לעזר מאבתיך. פתר לה לעתיד לבוא. דאמר רבי חלבו שמעון בר בא בשם רבי יוחנן אבותיך ירשו ארץ של שבעת עממים. ואתם עתידין לירש ארץ של עשר עממים. תלתי חורנייתא אילין אינון את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני. רבי יודה אמר ערבייא שלמייא נבטייא. רבי שמעון אומר אסיא ואספמיא ודמשק. רבי ליעזר בן יעקב אומר אסייא וקרתיגני ותורקי. רבי אומר אדום ומואב וראשית בני עמון. מאבותיך. אבותיך אף על פי שנגאלו חזרו ונשתעבדו. אבל אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין. מה טעם שאלו נא וראו אם יולד זכר. כשם שאין הזכר יולד כך אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין. המהלך מעכו לאכזיב מימינו למזרח הדרך טהורה משום ארץ העמים וחייבת במעשרות ובשביעית עד שתיוודע לך שהיא פטורה. משמאלו למערב הדרך טמיאה משום ארץ העמים ופטורה מן המעשרות ומן השביעית עד שתיוודע לך שהיא חייבת עד שהוא מגיע לאכזיב. רבי ישמעאל בי רבי יוסי אמר משום אביו עד לבלב. עכו עצמה מה היא. רבי אחא בר יעקב בשם רבי אימי. מן תרין עובדוי דרבי אנן ילפין עכו יש בה ארץ ישראל ויש בה חוצה לארץ. רבי הוה בעכו חמתון אכלון פיתא נקייה אמר לון מה אתון לתין. אמרו ליה תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו על מי ביצים שאין מכשירין. סברין מימר ואנן שלקין ביעין ולתין במיהן סברין מימר מי שלק של ביצים ולא אמר אלא מי ביצים עצמן. אמר רבי יעקב בר אידי מאותה שעה גזרו שלא יהא תלמיד מורה הורייה. רבי חייה בשם רבי הונא תלמיד שהורה אפילו כהלכה אין הוראתו הורייה. תני תלמיד שהורה הלכה לפני רבו חייב מיתה. תני בשם רבי ליעזר לא מתו נדב ואביהוא אלא שהורו בפני משה רבן. מעשה בתלמיד אחד שהורה לפני רבי ליעזר רבו. אמר לאימא שלום אשתו אינו יוצא שבתו. ולא יצא שבתו עד שמת. אמרו לו תלמידיו רבי נביא אתה. אמר להן לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך אני מקובל שכל תלמיד המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. תני אסור לתלמיד להורות הלכה בפני רבו עד שיהא רחוק ממנו שנים עשר מיל כמחנה ישראל. ומה טעם ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השיטים וכמה הן שנים עשר מיל. כהדא רבי תנחום בר חייה הוה בחפר והוון שאלין ליה והוא מורה שאלין ליה והוא מורה. אמרין ליה ולא כן אילפן רבי שאסור לתלמיד להורות הלכה לפני רבו עד שיהא רחוק ממנו שנים עשר מיל כמחנה ישראל. והא רבי מנא רבך יתיב בציפורין. אמר לון ייתי דלא ידעית. מן ההיא שעתא לא אורי. רבי הוה בעכו. חמא חד בר נש סלק מן כיפתא ולעיל. אמר ליה לית את בריה דפלן כהנא לא הוה אבוך כהן. אמר ליה עיניו של אבא היו גבוהות ונשא אשה שאינה הוגנת לו וחילל את אותו האיש. תחומי ארץ ישראל כל שהחזיקו עולי בבל. פרשת דשקלין חומות מגדל שיד. ושינא דרור ושורא דעכו וקציריא דגליל וכברתה ובית זניתה וקובעיא ומילתא דביר וביריי רבתא תפניסא וסנפתה מחרתה דיתייר וממציא דאבהתא וראש מי געתון וגעתון עצמה מי ספר ומרחשת ומגדל חרוב ואולם רבתה ונוקבתא דעיון ותוקרת ברכה רבה ובר סנגדא ותרנגולא עילאה דלמעלה מן קיסרין וטרכונא דמתחם לבוצרא ומלח דזרכאיי ונמרין ובית סכל וקנת ורפיח דחגרא ודרך הגדולה ההולכת למדבר חשבון ויבקא ונחלא דזרד ויגר שהדותא ורקם דגועה וגניא דאשקלון. [נ"א תחומי ארץ ישראל מקום שה[חזיקו] עולי בבל פורשת אשקלון וחומת מגדל שרושן דור וחומת עכו וראש מי גיאתו וגיאתו עצמה וכבר[תא ובי]ת זניתה וקסטרא דגלילא וקובעייא דאייתא וממצייה דירכתה ומלתה דכוריים וסחרתה דיתיר ונחלה דבצאל ובית עיט וברשתה ואולי רבתה ונקבתה דעיון ומיסב ספנחה וכרכה דבר סנגורה ותרנגולה עילייה דקיסריון ובית סבל וקנת ורקם טרכון זימרה דמתחם לבוצרה יבקה וחשבון ונחלה דזרד איגר סהדותא נימרין ומלח רזיזה רקם דגיאה וגנייה דאשקלון ודרך הגדולה ההולכת למידבר.] אשקלון עצמה רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא מן מה דתני גנייה דאשקלון הדא אמרה אשקלון כלחוץ. רבי סימון בשם חילפיי. דבי רבי ישמעאל בי רבי יוסי ובן הקפר נמנו על אויר אשקלון וטיהרוהו. מפי רבי פינחס בן יאיר שאמר יורדין היינו לסירקי של אשקלון ולוקחין חטין ועולין לעירינו וטובלין ואוכלין בתרומתינו. למחר נמנו עליה לפוטרה מן המעשרות. משך רבי ישמעאל בי רבי יוסי את ידיו שהיה מסתמך על בן הקפר. אמר לו בני למה לא אמרת לי מפני מה משכת את ידיך ממנו הייתי אומר לך אתמול אני הוא שטימאתי אני הוא שטיהרתי ועכשיו אני אומר שמא נתכבשה מדבר תורה. והיאך אני פוטרה מדבר תורה. אימתי היא טמיאה משום ארץ העמים. אמר רבי סימון משתשהא הגזירה ארבעים יום. אמר רבי ירמיה ולא בטעות אנו מחזיקים אלא מיד היא טמיאה משום ארץ העמים. אמר רבי מנא לא כן אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא מן מה דתני גנייה דאשקלון הדא אמרה אשקלון כלחוץ. וכי צור אינו אסור לילך לשם והקונה שם אינו מתחייב דלא תיסבור מימר אוף הכא כן לפיכך נמנו עליה לפוטרה מן המעשרות. רבי סימון ורבי אבהו הוון יתיבין. אמר הא כתיב וילכד יהודה את עזה ואת גבולה. ליתי עזה. את אשקלון את גבולה. ליתי אשקלון. מעתה ההן נחל מצרים. ליתי נחל מצרים. אמר רבי יהושע בן לוי כתיב ויברח יפתח מפני אחיו וישב בארץ טוב זו סוסיתא. ולמה נקרא שמה טוב שיפטור מן המעשרות. רבי אימי בעי ולא ממעלי מיסין הן. סבר רבי אימי כמי שנתכבשו. דאמר רבי שמואל בר נחמן שלש פרסטיגיות שילח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ מי שהוא רוצה להפנות יפנה. להשלים ישלים. לעשות מלחמה יעשה. גרגשי פינה והאמין לו להקדוש ברוך הוא והלך לו לאפריקי. עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם. זו אפריקי. גבעונים השלימו וכי השלימו יושבי גבעון את ישראל. שלשים ואחד מלך עשו מלחמה ונפלו. מפני מה לא גזרו על אותה הרוח שבגרריקו. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי מפני שניויה רע. עד היכן. רבי חנין בשם רבי שמואל בר רב יצחק עד נחל מצרים. והרי עזה ניויה יפה. פישפשה אמר קומי רבי יוסי שאלית לרבי אחא ושרא. רבי זעירא אזל לחמתא דפחל והוה חמי גרמיה יהיב לבר (מן) מדיקליא דבבל שלח שאל לרבי חייא בר ווא שאל רבי חייא בר ווא לתרין בנוי דרבי אביתר דירמה אמרין ליה נהיגין כהנייא מטיי עד תמן. כהנייא שאלון לרבי יוחנן ההן חוטא דנוה. אמר לון רבי יוחנן בשם רבי חוניא דברת חוורן. נהיגין כהניא מטיי עד דריי וההן חוטא דבוצרייה עד דפרדיסא. אמר רבי אבהו יש עיירות של כותים שנהגו בהן היתר מימי הושע בן נון והן מותרות. רבי יוסי בעי מעתה לא יחושו כהנים על חלתן. ואנן חמיי רבנין חששין. אמר רבי יודה בן פזי לא בגין מילתא דאת אמרת אלא בגין דלא חלטתון מלכותא בידא. רבי יסא שמע דאתת אימיה לבוצרה. שאל לרבי יוחנן מהו לצאת. אמר ליה אם מפני סכנת דרכים צא. אם משום כבוד אמך איני יודע. אמר רבי שמואל בר רב יצחק עוד היא צריכה לרבי יוחנן אטרח עלוי ואמר גמרתה לצאת תבוא בשלום. שמע רבי לעזר ומר אין רשות גדולה מזו. רבי שמעון בן לקיש שאל לרבי חנינה הקונה בעמון ומואב מהו. אמר ליה אני לא שמעתיה מרבי חייה הגדול אלא מפרשת אשקלון ולחוץ. וקשיא דהוא שאל ליה הדא ומר ליה הדא. אלא בגין דלית רבי חנינה אמר מילה דלא שמע מן יומוי ובגין דלא מפיקתיה ריקן בגין כן שאל ליה חדא ומגיב ליה חדא. רבי שמעון בן לקיש אזל לבוצרה אתון לגביה. אמרו ליה חמי לן בר נש דריש דיין ספר חזן עביד כל צורכינן חמא חד בבליי. אמר ליה חמית לך חד אתר טב אתא לגבי רבי יוחנן אמר ליה מן בבל לבבל. אמר יעקב בר אבא מן מה דאמר רבי יוחנן מן בבל לבבל הדא אמרה הקונה שם אינו מתחייב. וכי צור אינו אסור לילך לשם והקונה שם אינו מתחייב. אשכח תני סימן לעמון ומואב ולארץ מצרים שתי ארצות. אחת נאכלת ונעבדת ואחת נאכלת ולא נעבדת. סבר רבי יוחנן מימר את בצר במדבר. שאל לרבי שמעון בן לקיש בצר בוצרה. רבי יצחק בר נחמן ורבי שמעון בן לקיש שאל לרבי חנינה הקונה מעמון ומואב מהו. אמר [רבי זעירא] קשיתה קומי רבי יסא לית עמון ומואב דמשה. אמר רבי מנא קשיתה קומי רבי חגיי לית עמון ומואב דמשה. לית עמון ומואב דרבי לעזר בן עזריה. אמר רבי יוסי בי רבי בון כתיב כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא צריכה לרבי שמעון טהרה מיד סיחון ועוג או לא טהרה. אין תימר טהרה חייבת. אין תימר שלא טהרה פטורה. אמר רבי תנחומא החל רש לרשת את ארצו עשיתי את ארצו חולין לפניך. רבי חונא בעי מישרי ההן יבלונה אתא לגבי רבי מנא אמר ליה הא לך חתום ולא קבילי עילוויי מיחתום למחר קם עימיה רבי חייא בר מדיא. אמר ליה יאות עבדת דלא חתמת. דרבי יונה אבוך הוה אמר אנטונינוס יהבה לרבי תרין אלפין דשנין באריסו. לפיכך נאכל אבל לא נעבד [כסוריא] ופטור מן המעשרות מפני שהיא כשדות גוים. רב הונא אמר כיני מתניתא מגזיב ועד הנהר מגזיב ועד אמנה. תני אי זו היא הארץ ואי זו היא חוץ לארץ. כל ששופע מטורוס [אמנס] ולפנים ארץ ישראל. מטורי אמנס ולחוץ חוץ לארץ. הניסים שבים את רואה אותן כאילו חוט מתוח מטורי אמנס עד נחל מצרים. מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ. רבי יודה אמר כל שהוא כנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל שנאמר וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול. שבצדדין מהן את רואה אותן כילו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס מחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ. אמר רבי יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגליות לטורי אמנס הן עתידות לומר שירה. מה טעם תשורי מראש אמנה.