תלמוד ירושלמי שביעית פרק ו הלכה ב
משנה: עושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר. דשים וזורים ודורכים ומעמרין אבל לא קוצרים ולא בוצרין ולא מוסקין. כלל אמר רבי עקיבה כל שכיוצא בו מותר בארץ עושין אותו בסוריא. הלכה: עושין בתלוש בסוריא כו׳. אמר רבי אבהו שלא יהו הולכין הולכין ומשתקעין שם. בתלוש למה הוא מותר מן גו דו חמי רווחא קריב לא נפיק. רבי יוסי בי רבי בון בעא קומי רבי מנא מהו לטחון עם הגוי בארץ. אמר ליה מתניתא אמר שהוא אסור דתנינן עושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר הא בארץ אפילו בתלוש יהא אסור. מקום שהוא נאכל ולא נעבד. מהו להשכיר בהמתו שם. רבי לוי צנבריא שאל לרבי יצחק ולרבי אימי ואסרון. רבי הושעיה יהב לעממיא פריטין לא משום דהוא אסור אלא שלא לייחד בהמתו עם הגוי. ומה נן קיימין. אם בפירות ששית שנכנסו לשביעית אפילו בארץ מותר. אם בפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית לחרוש מותר ולקצור אסור. אלא כי נן קיימין בפירות שביעית בשביעית. רבי חונא אזל לצור ואסר לון הדא אשקייתה. שמע רבי יוסי ואמר ויאות והדא לא במחובר היא. והא תנינן משקין בית השלחין במועד ובשביעית. אמר רבי יודן לזרעים שבו. רבי מנא בעי מעתה יהא מותר לחרוש להן.
