תלמוד ירושלמי שביעית פרק ו הלכה ג

משנה: בצלים שירדו עליהן גשמים וצימחו אם היו העלין שלהן שחורים אסורין. הוריקו הרי אילו מותרין. רבי חנינא בן אנטיגנס אומר אם אינן יכולין להיתלש בעלין שלהן אסורין כנגד כן מוצאי שביעית מותרין. הלכה: כיני מתניתא שחורין אסורין וירוקין מותרין. רבי יוסי בשם רבי יוחנן בצל שעקרו ושתלו מכיון שהשחיר מתעשר לפי כולו. רבי חייה בשם רבי יוחנן בצל שעקרו ושתלו מכיון שהשריש מתעשר לפי כולו. ולא שנייא בין שעקרו בשביעית ושתלו למוצאי שביעית בין שעקרו בשביעית. רבי זעירא אמר מכיון שרבה עליו החדש מותר. רבי לא רבי אימי תרויהון אמרי אסור. מתניתין פליגא על רבי לא ועל רבי אימי. דתני זה הכלל שהיה רבי שמעון אומר משום רבי יהושע כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שיני והקדש וחדש לא נתנו להן חכמים שיעור אלא מין במינו בכל שהוא ושאינו במינו בנותן טעם. וכל דבר שאין לו מתירין כגון תרומה וחלה וערלה וכלאים נתנו להן חכמים שיעור מין במינו ושלא במינו בנותן טעם. התיבון הרי שביעית הרי אין לה מתירין ולא נתנו לה חכמים שיעור. אמר להן לא אם אמרתם בשביעית שאינה אוסרת כל שהוא אלא בביעור אבל לאכילה בנותן טעם. מה עבדין לה. רבי הילא ורבי אימי פתרין לה בעירובין אבל בגידולין חומר הוא בגידולין. דאמר רבי זעירא בשם רבי יונתן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו אפילו הוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור. מתניתא פליגא על רבי זעירא דתנינן גידולי תרומה תרומה וגידולי גידוליהן חולין אבל טבל ומעשר ראשון וספיחי שביעית ותרומת מעשר והמדומע והביכורין גידוליהן חולין. ותני עלה במה דברים אמורים בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין. מה עבד לה רבי זעירא. פתר לה בקדושת שביעית בביעור אבל לאכילה כיון שרבה עליו החדש מותר. רבי אבהו על לארבל ואיתקבל גבי אבא בר בנימן אתון ושאלון ליה באילין בצלייא והורי לון כהדא דרבי זעירא מכיון שרבה עליו החדש מותר. חמתון סמיכין עלוי. אמר לון. אני לא אמרתי אלא במורכנין. אמר רבי יודה בר פזי אנא ידע ראשה וסופה כד דשמע רבי לא ורבי אימי פליגין שרע מינה.