תלמוד ירושלמי שביעית פרק ח הלכה א

משנה: כלל גדול אמרו בשביעית כל המיוחד לאוכל אדם אין עושין ממנו מלוגמא לאדם ואין צורך לומר לבהמה. וכל שאינו מיוחד לאוכל אדם עושין ממנו מלוגמא לאדם אבל לא לבהמה. וכל שאינו מיוחד לא לאוכל אדם ולא לאוכל בהמה חישב עליו אוכל אדם ואוכל בהמה נותנין עליו חומרי אדם וחומרי בהמה. חישב עליו לעצים הרי הוא כעצים כגון הסיאה והאזוב והקורנית. הלכה: כלל גדול אמרו בשביעית כו׳. רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירא אוכלי אדם ואוכלי בהמה היו בפרשה. מה חמית מימר אוכלי אדם אין עושין מהן מלוגמא ואוכלי בהמה עושין מהן מלוגמא. אמר ליה והיתה שבת הארץ לכם לאכלה מיעוט. מיעט אוכלי אדם אין עושין מהן מלוגמא. ומיעט אוכלי בהמה. אמר רבי בון בר חייה כל מדרש שאת דורש ושובר מדרש ראשון אין זה מדרש. רבי יוסי לא אמר כן אלא והיתה שבת הארץ לכם לאכלה מיעט. לך ולעבדך ולאמתך מיעוט אחר מיעוט. לרבות אוכלי אדם שאין עושין מלוגמא. ורבה אוכלי בהמה. כיי דאמר רבי בון בר חייה כל מדרש שאת דורש ושובר מדרש ראשון אין זה מדרש. אמר רבי מתנייה כשמיעטתה אוכלי אדם מיעטתה וכשריביתה אוכלי בהמה ריביתה. אוכלי בהמה מהו לעשות מהן צבועין לאדם. מה אם אוכלי אדם שאין עושין מהן מלוגמא לאדם עושין מהן צבועין לאדם אוכלי בהמה שעושין מהן מלוגמא לאדם לא כל שכן שעושין מהן צבעין לאדם. מיני מלוגמיות מהו לעשות מהן צבעים לאדם. מה אם אוכלי אדם שאין עושין מהן מלוגמא לאדם עושין מהן צבעין לאדם מיני מלוגמיות שעושין מהן מלוגמא לאדם לא כל שכן שתעשה מהן צבעין לאדם. לא צורכה דלא אוכלי אדם מהו לעשות מהן צבעין לבהמה. כמה דאת אמר באוכלי אדם. שאין עושין מהן מלוגמא לאדם עושין מהן צבעין לאדם ודכוותה אוכלי בהמה שאין עושין מלוגמא לבהמה נעשה צבעין לבהמה. אמר רבי יוסי מפני מה אוכלי אדם עושין מהן צבעין לאדם שכן ציבעי אדם יש להן קדושה נעשה מאוכלי בהמה צבעין לבהמה וצבעין לבהמה אין עליהן קדושה. ניחא חומרי אדם וחומרי בהמה. שאסור לשולקן. תני המוכר מוכר לאוכלין והלוקח לוקח לעצים לא הכל ממנו. המוכר מוכר לאוכלין והלוקח לוקח לאוכלין וחישב עליהן לעצים לא הכל ממנו. המוכר מוכר לעצים והלוקח לאוכלין וחישב עליהן לעצים. מה נן קיימין אם בשנתן לו מעות ואחר כך משך דמי עצים נתן לו. אם בשמשך ואחר כך נתן לו מעות דמי אוכלין נתן לו. אלא כי נן קיימין בשנתן לו מעות ואחר כך משך תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר אין המעות קונין דבר תורה דמי אוכלין נתן לו. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש המעות קונין דבר תורה דמי עצים נתן לו. המוכר מוכר לעצים והלוקח לוקח לאוכלין. היה זה מעמיד וזה מעמיד ייבא כהדא אם המוכר תובע ללוקח יעשו כדברי הלוקח. ואם הלוקח תובע למוכר יעשו כדברי המוכר. וכא כן.