תלמוד ירושלמי שביעית פרק ט הלכה א

משנה: הפיגם והריבוזין השוטין והחלוגלוגות כוסבר שבהרים וכרפס שבנהרות וגרגר (שבנהרות) של אפר פטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית שאין כיוצא בהן נשמר. רבי יהודה אומר ספיחי חרדל מותרין שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה. רבי שמעון אומר כל הספיחין מותרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין. הלכה: הפיגם והריבוזין וכו׳. אמר רבי חגיי סירוגין וחלוגלוגות ומי גדול בחכמה ובשנים אצרכת לחברייא אמרין ניסוק ונשאל לאילין דבבית רבי סלקון מישאול ויצאת שפחה משל בית רבי ואמרה להן היכנסו לשנים אמרין ייעול פלן קדמאי ייעול פלן קדמאי שורון עללין קטעין קטעין. אמרה להן מפני מה אתם נכנסין סירוגין סירוגין. חד רבי הוה טעין פרפחיניה בגולתיה ונפלון מיניה. אמרה ליה רבי רבי נתפזרו חלוגלגותיך. מהו כרפס שבנהרות. רבי יוסי בר חנינה אמר פיטרוסילינון. ולמה לא תנינן הסיאה והאזוב והקורנית עמהון שלא תאמר אילו נשמרין בחצר וחייבין. ואילו נשמרין בחצר ופטורין. אלא אילו ואילו אם היו נשמרין בחצר חייבין. אילו נשמרין בגינה וחייבין. ואילו נשמרין בגינה ופטורין. אלא אילו ואילו אם נשמרין בגינה פטורין. ולמה לא תנינן אלא אילין הוא שלא תאמר הואיל ורוב המינין הללו נזרעין ובאין מן האסור יהו אסורין לפום כן צרך מימר מותרין. מהו שיהו אסורין משום ספחין נישמעינה מן הדא. רבי יהודה אומר ספחי חרדל מותרין שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה. לא אמרו אלא שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה ואלו הואיל ולא נחשדו עליהן עוברי עבירה יהו מותרין. עד כדון ירקו זרעו איפשר מימר זרעו מותר ירקו לא כל שכן. רבי שמעון בן לקיש הוה בחיקוק חמתון מגלגלין בהדין חרדלא נפל מיניה והוא לא נסב ליה. אמר מאן דמייתי לי חרדלא אנא מורי כרבי יודה. אמר רבי בא בר זבדא הורי רבי חוניא דמן חוורן בבית חוורן כהדה דרבי יודה. עאל רבי יוחנן ודרש לון כרבנין דהכא וכרבנין דתמן. רבי אבא בר זמינא בשם רבי יצחק מן קומוי אילין תרתין מילייא נחת ליה רבי יוחנן מציפורין לטיבריא. אמר מה אתיתון לי הדין דיינא סבא דאי אנא שרי והוא אסר אנא אסר והוא שרי. אמר רבי ווא אתא עובדא קומי רבי יסא ובעא מיעבד כרבי יוחנן כד שמע דרב ורבי חנינא מתפלגין שרע מינה. דאיתפלגון שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקן ביום טוב. רב ורבי חנינה תריהון אמרין אסור. ורבי יוחנן אמר מותר. אמר רבי יודן קומי רבי מנא מפכא לה גבי ביצה אמר ליה מן מה דאנן חמיי רבנין מדמיי לה הדא אמרה היא הדא היא הדא. משום ארבעה זקינים אמרו כל הנאכל עירובו בראשון הרי הוא כבני עירו בשיני. רב הונא בשם רב הלכה כארבעה זקנים. רב חסדא בעי מחלפה שיטתיה דרב. תמן הוא עבד לה שתי קדושות. וכא הוא עבד לה קדושה אחת. דאיתפלגון שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקן ביום טוב. רב ורבי חנינא תריהון אמרין אסור. ורבי יוחנן אמר מותר. אמר רבי מנא קומי רבי יודן מה אפכה לה פתילה גבי ביצה אמר ליה מן מה דאנן חמיי רבנין מדמיי לה הדא אמרה היא הדא היא הדא. שאין כיוצא בהן בירקות השדה. ומפני שאין כיוצא בהן בירקות השדה יהו אסורין. רבי חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי בר חנינא מפני שדרכן לגדל אמהות. ומפני שדרכן לגדל אמהות יהו אסורין. אמר רבי שמואל בר רב יצחק כל הירק את יכול לעמוד עליו אם חדש הוא אם ישן הוא ברם הכא שלא ילך ויביא מן האיסור ויאמר מן האמהות הבאתי. אין מחייבין אותו לעקור את הלוף בשביעית. אבל מניחו כמות שהוא אם צימח מוצאי שביעית מותר. אין מחייבין אותו לשרש הקינריס בשביעית. אבל משקף בעלים אם צמחו מוצאי שביעית מותר. ולא נמצא מאבד אוכלי בהמה. מאיליהן הן אבידין. רבי שמעון בן יוחי הוה עבר בשמיטתא וחמא חד מלקט שביעית. אמר ליה ולית אסור ולאו ספחין אינון. אמר ליה ולא את הוא מתירן. אמר ליה ואין חביריי חלוקין עלי. קרא עליו ופורץ גדר ישכנו נחש וכן הוות ליה. רבי שמעון בן יוחי עבד טמיר במערתא תלת עשר שנין במערת חרובין. (דתרומה) עד שהעלה גופו חלודה לסוף תלת עשר שנין. אמר לינה נפק חמי מה קלא בעלמא נפק ויתב ליה על פומא דמערתא חמא חד צייד צייד ציפורין פרס מצודתיה שמע ברת קלא אמרה דימוס ואישתיזבת. אמר ציפור מבלעדי שמיא לא יבדא. כל שכן בר נשא. כד חמא דשדכן מילייא אמר ניחות ניחמי בהדין דימוסין דטיבריא אמר צריכין אנן לעשות תקנה כמו שעשו אבתינו הראשונים ויחן את פני העיר. שהיו עושין איטליסן ומוכרין בשוק. אמר נדכי טיבריא והוה נסב תורמוסין ומקצץ ומקליק וכל הן דהוה מיתא הוה טייף וסלק ליה מן לעיל. חמתיה חד כותי אמר לינה אזל מפלי בהון סבא דיודאי נסב חד מית אזל ואטמריה הן דדכי. אתא לגביה רבי שמעון בן יוחי אמר ליה לא דכית אתר פלן. איתא ואנא מפיק לך מן תמן. צפה רבי שמעון בן יוחי ברוח הקודש שנתנו שם. ואמר גוזר אני על העליונים שירדו ועל התחתונים שיעלו וכן הוות ליה. מי עבר קומי מוגדלא שמע קליה דספרא אמר הא בר יוחי מדכי טיבריא. אמר ליה יבוא עלי אם לא שמעתי שטיבריא עתידה ליטהר. אפילו כן לא הימנין היית מיד נעשה גל של עצמות.