תלמוד ירושלמי שביעית פרק ט הלכה ה

משנה: המלקט עשבים לחים עד שיבש המתוק. והמגבב ביבש עד שתרד רביעה שנייה. עלי קנים ועלי גפנים עד שיישרו מאביהן. והמגבב יבש עד שתרד רביעה שנייה. ורבי עקיבה אומר בכולם עד שתרד רביעה שנייה. כיוצא בו המשכיר בית לחבירו עד הגשמים עד שתרד רביעה שנייה. המודר הנייה מחבירו עד הגשמים עד שתרד רביעה שנייה. עד אימתי נכנסין עניים לפרדיסות עד שתרד רביעה שנייה. עד אימתי נהנין ושורפין בתבן ובקש של שביעית עד שתרד רביעה שנייה. הלכה: רבי אבין בשם רבי יוחנן לית כאן עלי קנים אלא עלי גפנים. עלי קנים אין להן ביעור. ותני כן עלי קנים ועלי האוג ועלי חרובין אין להן ביעור מפני שאין מינן כלה. רבי זעירא בעי אמר עד הגשם עד שירד הגשם אחד. תמן תנינן האומר הרי עלי עצים לא יפחות משני גיזירין. אמר רבי יוסי בי רבי בון אמר רבי בא בר ממל בעי אמר הרי עלי עץ מביא גיזר אחד. אמר רבי ליעזר מתניתא אמר כן שזה קרבן בפני עצמו וזה קרבן בפני עצמו. דתנינן שנים בידן שני גיזירי עצים. תני רבי יוסי אומר כל דבר שהוא תלוי ברביעה עד שתרד רביעה שנייה ושאינו תלוי ברביעה עד שיגיע זמנה של רביעה. תני רבן שמעון בן גמליאל אומר שבעת ימים שירדו בהן גשמים ולא פסקו יש בהן כדי רביעה שנייה. תני רבי חייא בשם רבן שמעון בן גמליאל ולמה נקרא שמה רביעה שהיא רובעת את הארץ. אמר רבי חנינה מכיון שתסרח מה שבשדה הותר מה שבבית. תני רבי הושעיה אפילו לאחר שלש שנים אסור עד שיסרח. תבן של שביעית אין שורין אותו בטיט. שריין בטיט בטל והוא שגבלו. תבן של שביעית אין נותנין אותו בכר. נתנו בכר בטל והוא שישן עליו. תבן של שביעית מהו שיהא אסור משום ספחין. רבי לוי צנבריא שאל לרבי בא בר זבדא ושרא. אמר רבי זעירא ואנא דלא סמכית עלי אשתאלת לאילין דבית כרסנה ואמרין נהגין הוינא כנשין תבן מן ערובת שמיטתא. וכד מחסרין מייתי מן שוריא. אמר רבי ירמיה מתניתא אמר שהוא מותר. דתני הצבעין והפטמין לוקחין מורסן מכל מקום ואינן חוששין. רבי ירמיה סבר מימור אפילו מן החשוד. אמר ליה רבי יוסי לא אמרו אלא בשאינו יודע אם חשוד הוא. אם אינו חשוד הא דבר בריא שהוא חשוד אסור. אמר רבי שמי מתניתא אמרה שהוא אסור. דתנינן תמן ובשביעית ובכלאי הכרם והקדש אם יש בזרע ובעץ כדי ליתן טעם. לא נמצא מאבד אוכלי בהמה. תיפתר באוכלי בהמה לאדם. אמר רבי מנא תיפתר בקדושת שביעית בביעור ולית שמע מינה כלום.