תלמוד ירושלמי שביעית פרק ט הלכה ו

משנה: מי שהיו לו פירות שביעית והגיעה שעת הביעור מחלקן מזון שלש סעודות לכל אחד ואחד והעניים אוכלין אחר הביעור אבל לא עשירים דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר אחד עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור. מי שהיו לו פירות שביעית שנפלו לו לירושה או שניתנו לו מתנה. רבי ליעזר אומר יינתנו לאוכליהן. וחכמים אומרים אין החוטא נשכר אלא ימכרו לאוכליהן ודמיהן יתחלקו לכל אדם. האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה. הלכה: מה טעמא דרבי יודה ואכלו אביוני עמך ויתרם. מה טעמא דרבי יוסי ואכלו אביוני עמך ויתרם. תני רבי שמעון אומר עשירין אוכלין מן האוצר אחר הביעור. מה טעמא דרבי שמעון ואכלו אביוני עמך עד יתרם. רבי שמעון בן לקיש אמר בפירות עבירה היא מתניתין והתני המוצא פירות עבירה אסור ליגע בהן. שנייה היא מציאה שנייא היא שנפלו לו על כרחו. רבי יוחנן אמר בפירות היתר היא מתניתין. כהדא תנינן רבי ליעזר אומר ינתנו לאוכל. רבי ליעזר דהוא שמותי. דתנינן אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה כדברי בית שמי. כהדא רבנין מתיבין ליה שאין החוטא נשכר. בשיטתו השיבוהו בשיטתך שאת אומר ינתנו לאוכליהן שאין החוטא נשכר. אמר רבי ביבי הורי רבי יסא באילין קונדסיא שילכו מעותיהן לים המלח. רבי מנא שאל לרבי חזקיה מהו מייכלא כפוניין לאשקלון אמר ליה אסור. רבי חזקיה הוה קאים בשוקא דקיסרין חמא חד טעין עלל מן איסורא הפך אפוי דלא מיחמיניה. תני פרק כל כך למה כדי שיעשה מקומו הוכיח. שמע רבי יעקב בר אחא ואמר אמה דהן ילדת בר. רבי יהושע בן לוי הוה מפקד לתלמידיה לא תיזבון לי ירק אלא מן גינתא דסיסרא. קם עמיה זכור לטוב אמר ליה איזיל אמור לרבך לית הדא גינתא דסיסרא דיהודיי הוות וקטלה ונסבה מיניה אין בעיתה מחמרא על נפשך אשתוויי לחברך. חד בר נש הוה חשיד על שמיטתא אמר לאיתתיה אפקין חלתה. אמרה ליה ההוא גברא חשיד על שמיטתא ואת אמר אפקון חלה. אמר לה חלה מדבר תורה שביעית מדרבן גמליאל וחביריו.