תלמוד ירושלמי שביעית פרק י הלכה א

משנה: השביעית משמטת את המלוה בשטר ושלא בשטר. הקפת החנות אינה משמטת. אם עשאה מלוה הרי זו משמטת. רבי יהודה אומר הראשון הראשון משמיט. שכר שכיר אינו משמט ואם עשאו מלוה הרי זו משמיט. רבי יוסי אומר כל מלאכה שהיא פוסקת בשביעית משמטת אינה פוסקת בשביעית אינה משמטת. השוחט את הפרה וחילקה בראש השנה אם היה החודש מעובר משמיט ואם לאו אינו משמיט. האונס והמפתה והמוציא שם רע וכל מעשה בית דין אינן משמיטין. המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין אין משמיטין. הלכה: השביעית משמטת כו׳. ניחא שלא בשטר. בשטר ויעשה כמלוה על המשכון ולא יהא משמט. אמר רבי יוחנן תיפתר בשטר שאין בו אחריות נכסים וכרבי מאיר. אתא עובדא קומי רבי יוחנן בשטר שאין בו אחריות נכסים והורי משמט. אמר. מפני שאנו למידין מן ההלכה אנו עושין אותו. אמר רבי ירמיה בשאין לו קרקע הא אם יש לו קרקע אינו משמט. אמר רבי יוסי אפילו יש לו קרקע משמט. אתיא דרבי יוסי כרב. דאמר רבי בא בשם רב ייחד לו קרקע משמט. לא אמרו אלא ייחד לו הא אם לא ייחד לו אינו משמט. המשעבד שדה לאשתו והלך ומכרה אם רצת לגבות ממנו גובה משאר נכסים גובה. אמר רבי הילא הורי רבי לעזר כהן תנייא. חברייא בעיין לא תגבה אלא מנכסין משועבדין. אמר לון רבי יוסי בני חורין לפניה ואת אמרת משועבדין. מתניתא בשלא אמר לה לא יהא לך פירעון אלא מזה. אבל אם אמר לה לא יהא לך פירעון אלא מזה אינה גובה אלא ממנה. המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה. רבי אחא אמר מכורה לשעה. רבי יוסי אמר אינה מכורה לשעה. חייליה דרבי יוסי מן הדא שור מצוי הוא להבריחו. שדה אינו מצוי להבריחה. הגע עצמך שהיתה מכורה לבעל זרוע. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה מצוין הן בעלי זרוע ליפול. תני הכותב שדה אפותיקי לאשה בכתובתה ולבעל חוב בחובו מכרה הרי זו מכורה והלוקח יחוש לעצמו. מתניתא בשאמר לה יהא לך פירעון מזו. מה פליגין בשאמר לה לא יהא לך פירעון אלא מזו. רב אמר פגמה לא זקפה זקפה אף על פי שלא פגמה. תני רבי חייא עד שתפגום ותזקוף. ומפני שהוא מקיף לו פעם שנייה נעשית ראשונה מלוה. אמר רבי לעזר דרבי יודה היא וראוי לתובעו בראש השנה. רבי בא בשם רבי זעירא בממון שהוא ראוי להאמינו. ומכיון שהוא ראוי לתובעו כמי שהוא ראוי ליתן לו מעות. וכאן הואיל וראוי ליתן לו מעות ולא נתן נעשית ראשונה מלוה. רבי יוחנן אמר בגין חרישה. רבי שמעון בן לקיש אמר בגין בניין. על דעתיה דרבי יוחנן כל מלאכה שהיא פוסקת בשביעית. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש כל מלאכה שהיא פוסקת מאיליה. מה רבי יוסי כרבי יודה דרבי [יוסי] אומר כל מלאכה שהיא פוסקת בשביעית משמטת ושאינה פוסקת בשביעית אינה משמטת. ולא רבי יוסי כרבי יודה אף על גב דרבי יודה אמר אין דרך השולחני להיות נותן איסר עד שיטול דינר מודי הוא בשכר שכיר שאינו אלא בסוף. רבי אומר ניסן לא נתעבר מימיו והא תנינן אם בא חודש בזמנו. אם בא לא בא. רב אמר תשרי לא נתעבר מימיו והתנינן אם היה חודש מעובר. אם היה לא היה. וכשקידשו את השנה באושא ביום הראשון עמד רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אמר כדברי רבי יוחנן בן נורי. אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היינו נוהגין כן ביבנה. ביום השיני עבר רבי חנניה בנו של רבי יוסי הגלילי. אמר כדברי רבי עקיבה. אמר רבן שמעון בן גמליאל כן היינו נוהגין ביבנה. והתני קידשוהו בראשון ובשיני. רבי זעירא בשם רב חסדא אותה השנה נתקלקלה מה בין הראשון ומה בין השיני. רבי בא בשם רב שנה ראשונה ושנה שנייה. והתני יום הראשון יום השיני. קידשוהו קודם לזמנו או אחר עיבורו יום אחד יכול יהא מעובר. תלמוד לומר אותם אתם אלה הם מועדיי. לפני זמנו אין אלה מועדי. לפני זמנו עשרים ותשעה יום לאחר עיבורו שלשים ושנים יום. ומניין שמעברין את השנה על הגליות שיצאו ועדיין לא הגיעו תלמוד לומר בני ישראל מועדי. עשה את המועדות שיעשו אותן כל ישראל. אמר רבי שמואל בר נחמן. והן שהגיעו לנהר פרת. רבי יעקב בר אחא רבי אימי בשם רבי יודה בר פזי קידשוהו ואחר כך נמצאו העדים זוממין הרי זו מקודש. קם רבי יוסה עם רבי יודה בן פזי. אמר ליה את שמעת מן אבוך הדא מילתא אמר ליה כן. רבי אבא אמר בשם רבי יוחנן אין מדקדקין בעידי החודש. אמר רבי לעזר דרבי יודה היא וראוי לתובעו בראש השנה. רבי בא בר ממל רב עמרם רב מתנה בשם רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו שביעית משמטתו. והתני השוחט את הפרה וחילקה בראש השנה ואמר רבי לעזר דרבי יודה היא וראוי הוא לתובעו בראש השנה. כיי דאמר רבי בא בשם רבי זעירא מכיון שהוא ראוי לתובעו כמי שהוא ראוי להאמינו. ומכיון שהוא ראוי להאמינו כמי שהוא ראוי ליתן לו מעות. וכאן הואיל והוא ראוי ליתן לו ולא נתן נעשית ראשונה מלוה. רבי יוסי בי רבי בון בשם רב המלוה את חבירו על מנת שלא תשמטינו שביעית אין השביעית משמטתו. והתנינן בין נותנין מיכן ועד שלשים יום ובין נותנין מיכן ועד עשר שנים. ויש עשר שנים בלא שמיטה. אמר רב הונא אתפלגון רב נחמן בר יעקב ורב ששת חד אמר במלוה על המשכון. וחרנה אמר בכותב לו פרוזבול. תני שלשים יום לא איתיי. מהו שלשים יום לא איתיי שמואל אמר במלוה את חבירו סתם שאינו רשאי לתובעו עד שלשים יום. עאל רב יהודה ואמר טעמא קרבה שנת השבע שנת השמיטה לא היא שנת שבע ולא היא שנת השמיטה. מה תלמוד לומר קרבה שנת השבע שנת השמיטה. שלא תאמר כל שלשים יום אינו רשאי לתובעו. לאחר שלשים יום בהשמט כספים והוא לא יגבינו לפום כן צרך מימר קרבה שנת השבע שנת השמיטה. לא כן אמר רבי בא בר ממל רב עמרם רב מתנה בשם רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו השביעית משמטתו. אשכח תני רבי ישמעאל קרבה שנת השבע שנת השמיטה. לא היא שנת השבע שנת השמיטה. ומה תלמוד לומר קרבה שנת השבע שנת השמיטה שלא תאמר כל שש שנים שדהו לפניי כרמו לפניי ולאחר שש שנים בהשמט כספים והוא לא יגבינו לפום כן צרך מימר קרבה שנת השבע שנת השמיטה. האונס והמפתה והמוציא שם רע. רב יהודה אמר רב דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמר במלוה הדבר תלוי. וכל מעשה בית דין אילו גיזרי דינין. פשיטא דא מילתא מלוה שהיא נעשית כפרנית אינה משמטת. כפרנית שהיא נעשית מלוה משמטת. רבי ירמיה בעי אף למידת הדין כן לא צורכה דלא מלוה שהיא נעשית כפרנית גובה. [כפרנית שהיא נעשית מלוה] גובה בבינונית. המלוה על המשכון שמואל אמר אפילו על המחט. ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך. פרט למה שיש לאחיך תחת ידיך. ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך ולא המוסר שטרותיו לבית דין.