תלמוד ירושלמי שביעית פרק י הלכה ב

משנה: פרוזבול אינו משמט. זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה שנאמר השמר לך פן יהיה דבר בלבבך בליעל לאמור וגו׳. התקין הלל פרוזבול. זהו גופו של פרוזבול מוסר אני לכם איש פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה והדיינים חותמין למטן או העדים. הלכה: מיכן סמכו לפרוזבול שהוא מן התורה. ופרוזבול דבר תורה. כשהתקין הלל סמכוהו לדבר תורה. אמר רבי חונא קשייתה קומי רבי יעקב בר אחא כמאן דאמר מעשרות [מדבריהם ניחא שיתקן הלל פרוזבול ברם מאן דאמר מעשרות] מדבר תורה. והלל מתקין על דבר תורה. אמר רבי יוסי וכי משעה שגלו ישראל לבבל לא נפטרו מן המצות התלויות בארץ והשמט כספים נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ דבר תורה [משום דחובת הגוף הן]. חזר רבי יוסי ואמר וזה דבר השמיטה שמוט בשעה שהשמיטה נוהגת דבר תורה השמט כספים נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ דבר תורה. ובשעה שהשמיטה נוהגת מדבריהן השמט כספים נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ מדבריהן. תמן אמרין אפילו כמאן דאמר מעשרות דבר תורה מודה בשמיטה שהיא מדבריהן. דתני וזה דבר השמיטה שמוט. רבי אומר שני שמיטין הללו שמיטה ויובל. בשעה שהיובל נוהג שמיטה נוהגת דבר תורה. פסקו היובילות שמיטה נוהגת מדבריהן. אימתי פסקו היובילות [כל] יושביה. בזמן שיושביה עליה לא בזמן שגלו מתוכה. היו עליה אבל היו מעורבבין שבט יהודה בבנימן ושבט בנימן ביהודה יכול יהו היובילות נוהגין. תלמוד לומר יושביה לכל יושביה נמצאת אומר כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט המנשה בטלו היובילות. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה ואפילו נתונין ברומי. רבי בא בשם רבנין דתמן שלשה שדנו ומת אחד מהן חותמין בשנים ואמר אף על פי שחתמנו בשנים דננו בשלשה. אמר רבי חגיי מתניתין אמר כן והדיינין חותמין מלמטה או העדים. ולמידין מידת הדין מפרוזבול. אשכח תני הוא מידת הדין למד מפרוזבול. אין לו קרקע ולחייבין לו קרקע כותבין לו פרוזבול. היך עבידא ראובן חייב לשמעון ולוי חייב לראובן. ראובן אין לו קרקע ולוי יש לו קרקע כותבין לשמעון על נכסיו של לוי.