תלמוד ירושלמי שביעית פרק י הלכה ג

משנה: פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול. שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין. אחד לווה מחמשה כותבין פרוזבול לכל אחד ואחד. חמשה לווין מן אחד אינו כותב אלא פרוזבול אחד לכולן. אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע אם אין לו מזכה הוא בתוך שדהו כל שהוא. היתה לו שדה ממושכנת בעיר כותבין עליה פרוזבול. רבי חוצפית אומר כותבין לאדם על נכסי אשתו. וליתומין על נכסי אפיטרופין. כוורת דבורים. רבי אליעזר אומר הרי היא כקרקע וכותבין עליה פרוזבול ואינה מקבלת טומאה במקומה. והרודה ממנה בשבת חייב. וחכמים אומרין אינה כקרקע ואין כותבין עליה פרוזבול ומקבלת טומאה במקומה. והרודה ממנה בשבת פטור. המחזיר חוב בשביעית אומר לו משמט אני. אם אמר לו אף על פי כן יקבל הימינו שנאמר וזה דבר השמיטה. כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו. יאמר להן רוצח אני אמרו לו אף על פי כן יקבל מהן שנאמר וזה דבר הרוצח. הלכה: פרוזבול המוקדם כשר מפני שהוא מורע כוחו. והמאוחר פסול מפני שמייפה כוחו. שטרי חוב המוקדמין פסולין מפני שמייפה כחן. והמאוחרין כשירין מפני שהוא מירע כוחן. מי מידע שמעון בר בא בשם רבי יוחנן החתומין בשטר. לא כן אמר רבי שמעון בן לקיש עשו דברי החתומין כמי שנחקרה עידותן בבית דין. תמן אותן כשאמרו לא חתמנו כל עיקר. ברם הכא אמרי על זה חתמנו ולא חתמנו על זה. רבי יוחנן אמר פסולין ממש. רבי שמעון בן לקיש אמר אינו מונה אלא משעת הכתב. והתני פרוזבול בין מוקדם בין מאוחר כשר ואינו מונה אלא משעת הכתב. אם אומר את כן בשטרות מה בין פרוזבול מה בין שטר. שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי. רבי יודה מכשיר ורבי יוסי פוסל. אמר לו רבי יודה מעשה בא לפניך בציפורי והכשרתה. אמר לו אני לא הכשרתי ואם הכשרתי הכשרתי. הוון בעיי מימר מאן דאמר פסול משום מאוחר. ומאן דאמר כשר משום מוקדם אלא מאן דאמר פסול משום זייוף. רב אמר והוא שיהא קרקע למלוה וללוה. ורבי יוחנן אמר למלוה אף על פי שאין ללוה ללוה אף על פי שאין למלוה. אין לו קרקע ולחייבין קרקע כותבין לו פרוזבול. רבי בא בשם רב מי שאין לו אלא קלח אחד בתוך שדהו כותבין לו פרוזבול. והתני השותפין והאריסין והאפיטרופין אין להן פרוזבול. אמרין תמן כל קלח וקלח של שותפות הוא ברם הכא הוא שלו. מהו לכתוב לאפיטרופין על ניכסי יתומין נישמעינה מן הדא כותבין לאיש על ניכסי אשתו. מהו לכתוב לאשה על ניכסי בעלה נישמעינה מן הדא וכן ליתומין על ניכסי אפיטרופין. רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש טעמא דרבי ליעזר ויבא העם אל היער והנה הלך דבש. מה את שמע מינה. אמר רבי מנא חורשא מפיק דבש. ואילו אמר ויטבול אותה ביערת הדבש יאות. רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי שמעון בן לקיש אמר שמעה יתה כן ויטבול אותה ביערת הדבש. מה נן קיימין אם במחוברת לקרקע כל עמא מודיי שהיא כקרקע אם בנתונה על גבי שתי יתידות כל עמא מודיי שאינן כקרקע אלא כי נן קיימין במונחת על גבי קרקע. ואתייא כיי דאמר רבי זעירא בשם רבי ירמיה כותבין פרוזבול על מקומו של תנור ועל מקומה של כירה. רבי חייא בר אדא אמר אף על מקומו של נר. אף בפת כן מחלוקת רבי ליעזר וחכמים. דבש גידולי כוורת. פת אינה גידולי תנור. המחזיר חוב בשביעית ואומר לו משמיט אני רוח חכמים נוחה הימינו. רב הונא אמר בשפה רפה. והימין פשוטה לקבל. אמר רבי יוסי הדא אמרה בר נש דתני חדא מיכלא והוא אזל לאתר ואינון מוקרין ליה בגין תרתיי צריך מימר לון אנא חדא מיכלא אנא חכם.