תלמוד ירושלמי שבת פרק א הלכה ד

משנה: אילו מהלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון כשעלו לבקרו. נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל ושמונה עשר דבר גזרו בו ביום: הלכה: אילו מהלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון כשעלו לבקרו כול׳. אותו היום היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל. רבי ליעזר אומר. בו ביום גדשו את הסאה. רבי יהושע אומר. בו ביום מחקו אותה. אמר לו רבי ליעזר. אילו היתה חסירה ומילאוה. יאות. לחבית שהיא מליאה אגוזין. כל מה שאתה נותן לתוכה שומשמין היא מחזקת. אמר לו רבי יהושע. אילו היתה מליאה וחיסרוה. יאות. לחבית שהיתה מליאה שמן. כל מה שאתה נותן לתוכה מים היא מפזרת את השמן. תנא רבי יהושע אונייא. תלמידי בית שמי עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי בית הלל. תני. ששה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים. תני. שמונה עשר דבר גזרו ובשמונה עשרה רבו ובשמונה עשרה נחלקו. ואילו הן שגזרו. על פיתן שלגוים ועל גבינתן ועל שמנן ועל בנותיהן ועל שכבת זרען ועל מימי רגליהן ועל הילכות בעל קרי ועל הילכות ארץ העמים. תמן תנינן. אילו פוסלין את התרומה. האוכל אוכל ראשון. והאוכל אוכל שיני. והשותה משקין טמאין. והבא ראשו ורובו במים שאובין. וטהור שנפלו על ראשו ורובו שלשת לוגין מים שאובין. והספר והידים והטבול יום. והאוכלים והכלים שניטמאו במשקין. רבנן דקיסרין אמרו. אילו שגזרו ממה שרבו שובעה אינון. ואילין אינין חורנייתא. מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי. כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה. כל המיטלטלין מביאין טומאה כעובי המרדע. כיצד בוצרין בית הפרס. המניח כלים תחת הצינור. על ששה ספיקות שורפין את התרומה. אמר רבי יוסי בירבי בון. אף גידולי תרומה. אילו הן שגזרו. אילין עשרתי קדמייתא והשאר מן מה דתני רבי שמעון בן יוחי. בו ביום גזרו על פיתן ועל גבינתן ועל יינן ועל חומצן ועל צירן ועל מורייסן על כבושיהן ועל שלוקיהן ועל מלוחיהן ועל החילקה ועל השחיקה ועל הטיסני ועל לשונן ועל עדותן ועל מתנותיהן על בניהן ועל בנותיהן ועל בכוריהן. פיתן. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יונתן. מהלכות שלעימעום היא. אמר רבי יוסה. קשייתה קומי רבי יעקב בר אחא. מהו מהלכות שלעימעום. כך אנו אומרים. במקום שפת ישראל מצויה בדין היה שתהא פת גוים אסורה. ועמעמו עליה והתירוה. או במקום שאין פת ישראל מצויה בדין היה שתהא פת גוים מותרת. ועימעמו עליה ואסרוה. אמר רבי מנא. ויש עימעום לאיסור. ופת לאו תבשילי גוים הוא. כך אנו אומרים. במקום שאין תבשילי ישראל מצויין בדין היה שיהו תבשילי גוים מותרין. ועימעמו עליהן ואסרום. אלא כיני. במקום שאין פת ישראל מצויה בדין היה שתהא פת גוים אסורה. ועימעמו עליה והתירוה מפני חיי נפש. רבנן דקיסרין בשם רבי יעקב בר אחא. כדברי מי שהוא מתיר. ובלבד מן הפלטר. ולא עבדין כן. אמרון קומי רבי חייה רובא. תני רבי שמעון בן יוחי כן. אוכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם וגו׳. מה מים שלא נשתנו מברייתן אף כל דבר שלא נשתנה מברייתו. התיבון. הרי מוטלייה ופנקריסים וקובטיות וקליות וחמין שלהן הרי אילו מותרין. ניחא כולהן שהן יכולין להשרות ולהחזר כמו שהיו. קליות מה. אמר רבי יוסי בירבי בון בשם רב. כל אוכל שהוא נאכל חי כמות שהוא אין בו משום תבשילי גוים ויוצאין בו משום עירובי תבשילין. מה מקיים רבי חייא רובא אוכל תשברו מאתם. באוכל תשברו. האכלתו שברתו. שאם היה קשה עליך כאוכל תשברו. ואם לאו. הכרע עליו כסף. אמרין. כן הוה רבי יונתן עבד. כד הוה חמי בר נש רב עליל לקרתיה הוה משלח ליה איקרין. מיי אמר. דאין הוה דיין דייתם או דיין דארמלה נישכח אפין מפייסיה עלוי. גבינתן. אמר רבי ירמיה. חלב הגוי למה הוא אסור. משום תערובת בהמה טמיאה. ותני כן. עומד הוא ישראל בעדר והגוי חולב ומביא לו ואינו חושש. רבי בא בשם רב יהודה. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. חלב הגוי למה הוא אסור. משום גילוי. ויעמיד. אמר רבי שמואל בר רב יצחק. מפני אירס הנתון בין הנקבים. ותני כן. שלשה אירסין הן. אחד צף ואחד שוקע ואחד עשוי כשבכה ועומד מלמעלה. בימוי דרבי ירמיה איתגליין גיגייתא דסדרה רובא. שתון קדמאי ולא מייתון. אחראי ומייתון. אני אומר. אירס שוקע הוה. פועלייא הוו בטורא. איתגליית קולתה דמיא. שתון קדמאי ולא מייתון. אחראי ומייתון. אני אומר. אירס שוקע הוה. השמן והחומץ הציר והמורייס והדבש אין בהן משום גילוי. ורבי שמעון אוסר. מודין חכמים לרבי שמעון כשראו אותו נוקר. ותני כן. אבטיח שניקר ואכלו ממנו עשרה בני אדם וכן יין שנתגלה ושתו ממנו עשרה בני אדם אסור לוכל ולשתות אחריהן. אני אומר. אירס שוקע היה. שמנן. מי אסר את השמן. רב יהודה אמר. דניאל אסר את השמן. וישם דניאל על ליבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו. רבי אחא רבי תנחום בר חייה בשם רבי יוחנן ואית דאמרי לה בשם רבי יהושע בן לוי. שהיו עולין עליו להר המלך ונהרגין עליו. ומי התירו. רבי ובית דינו התירו בשמן. בשלשה מקומות נקרא רבי יהודה הנשיא רבותינו. בגיטין ובשמן ובסנדל. ויקראו לו בית דין שרייא. שכל בית דין שהוא מבטל שלשה דברים הוא נקרא בית דין שרייא. אמר רבי יודן בירבי ישמעאל. בית דינו חלוק עליו בגיטין. רבי יוחנן בעי. ולא כן תנינן. שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמיניין. ורבי ובית דינו מתירין מה שאסר דניאל וחבורתו. אלא רבי יוחנן כדעתיה. דמר רבי יוחנן בשם רבי לעזר בירבי צדוק. מקובל אני שכל גזירה שבית דין גוזרין על הציבור ולא קיבלו רוב הציבור עליהן אינה גזירה. ובדקו ומצאו גזירה שלשמן ולא קיבלו רוב הציבור עליהן. יצחק בר שמואל בר מרתא נחת לנציבין. אשכח רבי שמלאי הדרומי יתיב ודריש. רבי ובית דינו התירו בשמן. שמואל קביל עלויי ואכל. רב לא אכל. אמר ליה שמואל. אכול. דלא כן אנא כתיב עלך זקן ממרא. אמר ליה. עד דאנא תמן אנא ידע מאן עירער עליה. רבי שמלאי הדרומי. אמר ליה. מהו מר ליה בשם גרמיה. לא בשם רבי ובית דינו. ואטרח עלוי ואכל. בנותיהן. אמר רבי לעזר. בשבעה מקומות כתוב לא תתחתן בם. אמר רבי אבין. לוסר שבעה עממים. תנא רבי יהושע אונייה. לוסר את ביציהן. תני רבי ישמעאל. ואת בת היענה. זו ביצת הנעמית. שכבת זרען. ולא כן אמר רבי אחא רבי חיננא בשם רבי יוחנן. שכבת זרעו שלגוי טהורה. שאי איפשר לשכבת זרע לצאת בלא מימי רגלים. ועל הילכות בעל קרי. רבי בא בר אחא בשם רבי. שונה הלכות ואינו שונה אגדות. תני בשם רבי יוסי. שונה הלכות רוגליות. ובלבד שלא יציע את משנתו. ואית דבעי מימר. ובלבד שלא יזכיר את האזכרות. ועל הילכות ארץ העמים. ולא כן אמר רבי זעירא בר אבינא בשם רב ירמיה. יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלם גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית. רבי יונה אמר. רבי יהודה בן טבאי. רבי יוסי אמר. רבי יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח גזרו טומאה על כלי מתכות. הלל ושמי גזרו על טהרת הידים. רבי יוסי בירבי בון בשם רבי לוי. כך היתה הלכה בידן ושכחוה. ועמדו השנים והסכימו על דעת הראשונים. ללמדך שכל דבר שנותנין בית דין נפשן עליו סופו להתקיים בידן כמה שנאמר למשה בסיני. ואתייא כיי דמר רבי מנא. כי לא דבר רק הוא מכם. ואם דבר רק הוא. מכם. למה הוא. שאין אתם יגיעין בו. כי הוא חייכם. אימתי הוא חייכם. בשעה שאתם יגיעין בו. שמואל אמר. לא שנו אלא בתוך י״ח. הא חוץ לי״ח אפילו קטן מבטל. התיבון. הרי שביעית. הרי חוץ לי״ח דבר. ורבי יוחנן מקשי לה. רבי קריספדא בשם רבי יוחנן. רבן גמליאל ובית דינו התירו באיסור שני פרקים הראשונים. רבי (יונתן) [יוחנן] בעי. ולא כן תניין. שאין בית דין יכול לבטל את דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמניין. אתא רב אבון רב יהודה בשם שמואל. לא שנו אלא חוץ לי״ח. הא בתוך י״ח אפילו גדול אינו מבטל. מפני שעמדה להן בנפשותיהן. אמר רבי מנא. לא מסתברא דלא הואיל והוא אונס בטל. התיבון. הרי שמן. הרי בתוך י״ח. ורבי (יונתן) [יוחנן] מקשי לה. רב כהנא בריה דרבי חייה בר אבא. רבי אחא מטי בה בשם רבי יוחנן. שמן ביטלו מבוטל. נחמן בריה דרבי שמואל בר נחמני בשם רבי שמואל בר נחמני. חמש חטאות מיתות רצו בית דין לבטל מבטלין. אמר רבי חייא בר אדא. הדא דאת אמר. שלא ידחו למיתה ויפלו לנדבה. אבל ליקרב על גבי המזבח אין חטאת מיתה קריבה.