תלמוד ירושלמי שבת פרק א הלכה ה

משנה: בית שמאי אומרים אין שורין דיו סממנין וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום. ובית הלל מתירין: הלכה: בית שמאי אומרים אין שורין דיו סממנין וכרשינין כול׳. ומה טעמהון דבית שמי. ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. כל מלאכתך. גומרה מבעוד יום. ומה טעמהון דבית הלל. ששת ימים תעשה מעשיך וביום. מה מקיימין בית הלל טעמון דבית שמי. ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. בעובדי ביידן. ומה מקיימין בית שמי טעמון דבית הלל. ששת ימים תעשה מעשיך וביום. כהדא דתני. פותקין אמת המים לגינה מערב שבת והיא שותה והולכת בשבת. נותנין קילורית על גבי העין מערב שבת והוא מתרפא והולכת בשבת. נותנין רטייה על גבי מכה מערב שבת והיא מתרפא והולכת בשבת. נותנין מגמר תחת הכלים מערב שבת והן מתעשנין והולכין בשבת. נותנין גפרית תחת הכלים מערב שבת והן מתגפרין והולכין בשבת. אין נותנין חיטים לריחיים של מים אלא כדי שייטחנו כל צורכן מבעוד יום. אמר רבי חגיי. מפני שהן משמיעות את הקול. אמר ליה רבי יוסי. יאות רבי סבר כרבי יהודה. ברם כרבנין. כמה דאינון אמרין תמן משם לא הותחל בכל טיפה וטיפה. כן אינון אמרין הכא משום לא הותחל בכל חיטה וחיטה. אמר רבי יוסי בירבי בון. מפני שהוא שכח ותוקע את היתדי. בית שמי אמרו לבית הלל דבר אחד ולא יכלו להשיבן. בית הלל אמרו לבית שמי דבר אחד ולא יכלו להשיבן. אמרו להן בית הלל לבית שמי. אין אתם מודין לנו שטוענין קורת בית הבד ובעיגולי הגת עם חשיכה. ולא יכלו להשיבן. אמר רבי זעירא. אילולי דלא מעלה רישי ביני אריוותא הוינא אמר טעמא. תמן כבר נעקרה כל טיפה וטיפה ממקומה. הכא מה אית לך מימר. בית שמי אמרו לבית הלל דבר אחד ולא יכלו להשיבן. אמרו בית שמי לבית הלל. אין אתם מודין לנו שאין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו כל צורכן מבעוד יום. ולא יכלו להשיבן. אמר רבי זעירא. אילולא דלא מעלה רישי ביני אריוותא הוינא אמר טעמא. תמן בצל בשר וביצה דרכן להתהפך. הכא מה אית לך מימר. אמר רבי יודן. נצלו כאכילת בן דרוסאי. אסרו דבר שדרכו להתהפך עד כדי שיצלה כל צורכו מבעוד יום. אמר רבי מנא. לא מסתברא דלא מותר. דינון יכלין למימר לון. היאך אתם משיבין לנו מדבר שדרכו לצלות כל צורכו מבעוד יום על דבר שאין דרכו להשרות כל צורכו מבעוד יום.