תלמוד ירושלמי שבת פרק א הלכה ז

משנה: בית שמאי אומרים אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום. ובית הלל מתירין: הלכה: בית שמאי אומרים אין פורסין מצודות חיה ועופות ודגים כול׳. מי מודיע. אם נתקלקלה המצודה דבר בריא שניצודו מבעוד יום. ואם לא נתקלקלה המצודה דבר בריא שלא ניצודו מבעוד יום. ואפילו נתקלקלה המצודה חש לומר שמא לא ניצודו מבעוד יום. אמר רבי יוסי בירבי בון. בפורש בחורשין. תדע לך שהוא כן. דתנן דגים. ודגים לא במקום שהן מצויין. וכא במקום שחיה ועוף מצויין. רבי חייא בשם רבי אתקין להל. סברין מימר. מותרין למחר. רבי חזקיה ורבי עוזיאל בריה דרבי חונייה דברת חוורן. מותרין ממש. סברין מימר. ספיקו התירו. רבי חנניה ורבי יונתן תריהון אמרין. ספק הכן אסור. רבי יוחנן אמר. ספק הכן מותר. רבי חייה רובא ורבי שמעון ברבי. חד אמר הגוי צריך הכן. וחרנה אמר. אין הגוי צריך הכן. ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דרב מעני מיתי קומי רבי חייה רובא והוא אמר ליה. הן הויתא. והוא אמר ליה. שיירתה הוות עבדא והוינא אכיל מינה תאינין. הוי הוא דו אמר. אין הגוי צריך הכן. חד תלמיד מן סימאי אזל לאנטויריס ואייתון ליה דרמסקינא ואכל. חד תלמיד מן דרבי יהושע בן לוי אזל לתמן ואייתי ליה דרמסקינא ולא אכל. ואתא ומר קומי רביה. אמר ליה. דו נהיג כשיטתיה דרבי סימאי. דרבי סימאי אמר. אין הגוי צריך הכן. רבי אבהו בשם רבי יהושע בן לוי. דמדמניות שבכרם הרי אילו אסורות. רב הונא בשם רב. שצים שבכפים הרי אילו מותרין.