תלמוד ירושלמי שבת פרק א הלכה ח

משנה: בית שמאי אומרים אין מוכרין לנכרי ואין טוענין עמו ואין מגביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב. ובית הלל מתירין: הלכה: בית שמאי אומרים. מוכרין לנכרי כול׳. אי זהו מקום קרוב. ייבא כיי דמר שמואל. כגון מן חוטרה לנהרדעא. אוף הכא כן. אית דבעי מימר. עד שהוא מגיע לביתו. ואית דבעי מימר. עד שהוא מגיע לעירו. רבי עקיבה אומר. כדי שיצא ממקום הפתח ויקדש עליו היום. אמר רבי יוחנן. זו דברי רבי יוסי. ורבי עקיבה בא להכריע על דברי בית הלל. אין נותנין לגוי על מנת לצאת. נטל ויצא אין את זקוק לו. אין נותנין לכלב על מנת לצאת. נטל ויצא אין את זקוק לו. תני. אומנין גוים שהיו עושין עם ישראל. בתוך ביתו שלישראל אסור ובתוך בתיהן מותר. אמר רבי שמעון בן לעזר. במה דברים אמורין. בקיבולת. אבל בשכיר יום אסור. במה דברים אמורין. בתלוש מן הקרקע. אבל במחובר לקרקע אסור. בעיר אחרת בין כך ובין כך מותר. מהו בין כך ובין כך. בין בתלוש בין במחובר. בין בשכיר בין בקיבולת. אמר רבי אילא. בין בתלוש בין במחובר. ובלבד בקיבולת. רבי שמעון בן ברקנא בשם רבי אחא. בשבת ובאבל ובעבודה זרה הלכה כרבי שמעון בן אלעזר. אין משלחין איגרות ביד גוי לא בערב שבת ולא בחמישי בשבת. בית שמי אוסרין אפילו ברביעי. ובית הלל מתירין. אמרו עליו על רבי יוסי הכהן שלא נמצא כתבו ביד גוי מעולם. אין מפרישין לים הגדול לא בערב שבת ולא בחמישי בשבת. בית שמי אוסרין אפילו ברביעי. ובית הלל מתירין. אם היה דבר שלסכנה. כגון מצור לצידון. מותר. אין מקיפין על עיר שלגוים פחות משלשה ימים קודם לשבת. הדא דתימר במלחמת הרשות. אבל במלחמת חובה אפילו בשבת. שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת. דכתיב כה תעשה ששת ימים. וכתיב וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים. וכתיב עד רדתה. אפילו בשבת.