תלמוד ירושלמי שבת פרק א הלכה ט
משנה: בית שמאי אומרים אין נותנין עורות לעבדן ולא כלים לכובס נכרי אלא כדי שיעשו מבעוד יום. ובכולן בית הלל מתירין עם השמש: אמר רבן שמעון בן גמליאל נוהגין היו בית אבא שהיו נותנין כלי לבן שלהן לכובס נכרי שלשה ימים קדם לשבת. ושוין אילו ואילו שטוענין בקורות בית הבד ובעיגולי הגת: הלכה: אין נותנין עורות לעבדן כול׳. עד איכן. ייבא כמא דמר רבי יוחנן בשם רבי חוניא. עד כדי הילוך ד׳ מיל. וכא נתן כליו לכובס נכרי ובא ומצאו עובד בו בשבת אסור. אמר רבי יודן. ויימר ליה דלא יעביד. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה. הא דתימר בטובת הנייה. אבל בשכיר בעיבידתיה הוא עסיק. אמר רבן שמעון בן גמליאל נוהגין היו בית אבא כול׳. לא אמרו אלא לבנים. הא צבועין לא. לפי דרכינו למדנו שהלבנים קשין לכבס יותר מן הצבועין. ושוין כול׳. רבי שמואל ורבי יוסי בן חנינה. תריהון אמרין. כבר נעקרה כל טיפה וטיפה ממקומה. רבי אחא אמר. רבי יוסי ברבי חנינא בעי. מהו ליגע במושך. רבנן דקיסרין אמרין. איתפלגון רבי יוחנן ורבי יוסי בר חנינה. רבי יוחנן אמר. אסור. רבי יוסי בר חנינא אמר. מותר. מתניתא פליגא על רבי יוסי בר חנינא. ושוין שלא יגע במושך.
