תלמוד ירושלמי שבת פרק ד הלכה ב

משנה: טומנין בשלחין ומטלטלין אותן בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן. כיצד עושה נוער את הכסוי והן נופלות. רבי אלעזר בן עזריה אומר קופה מטה על צידה ונוטל שמא יטול ואינו יכול להחזיר. וחכמים אומרים נוטל ומחזיר. הלכה: טומנין בשלחין ומטלטלין אותן. רבי יודה בן פזי בשם רבי יונתן. הדא דתימר בנתונין אצל בעל הבית. אבל בנתונין באפותיקי לא בדא. בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן. רבי יודה ורבי יוחנן. הדא דתימר בנתונין באפותיקי. אבל בנתונין אצל בעל הבית לא בדא. רב ירמיה בשם רב. פורשין מחצלת על גבי שייפות שללבינים בשבת. אמר רבי שמעון ברבי. אני לא שמעתי מאבא. אחותי אמרה לי משמו. ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל. אבל אין כופין עליה את הכלי. ושמואל אמר. כופין עליה כלי. אמר רבי מנא. ובלבד שלא יהא הכלי נוגע בגופה שלביצה. תני רבי הושעיה. נחיל שלדבורין פורסין עליה סדין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. מה כרב. כשמואל. כאן מלמעלן כאן מלמטן. רבי ביסנא בשם רבי יוסי בר חנינה. חפי לסוטות אסור לטלטלן. מצדתא הוא פריסן והדין משטרפן גו שימשא. אתון ושאלו לרב. מהו מטלטלתן. אמר לון. חשבון עליהן מתנינן תוחתי רשיכון ושרי לכון מטלטלתן. רבי זעירא בשם רבי ירמיה. ראשי כלונסיות שחישב עליהן מאיתמל מותר לטלטלן. רבי יונה ורבי יוסי סלקון לסדרא דבר עולא דהוה רבעה תמן והוה תמן ראשי כלונסיות. אתון ושאלון ליה מהו לטלטלן. אמר לון. אם חשבתם עליהן מאיתמל מותר לטלטלן. ואם לאו אין אתם מותרים לטלטלן. תני רבי חלפתא בר שאול. מוכין שחשב עליהן מאתמול מותר לטלטלן. תני רבי יוסי בן שאול. צבר של קורות שחישב עליהן מאתמול מותר לטלטלן. רבי יוסי רבי חנינה בשם רבי ישמעאל בירבי יוסי. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אידי רבי חנינה בשם רבי ישמעאל בירבי יוסי. אבא שלחא הוה והוה אמר לנו קשרו לכם ראשי גיזיות ואתם מותרין לטלטלן למחר. חזקיה אמר. אפילו מלן. רב אמר. חריות שגידען לשכיבה אינן צריכות קישור. לאהלין צריכות קישור. רב אבא בר חנה אמר. בין לשכיבה בין לאוהלין צריכות קישור. אמר רבי חזקיה. ולא דמי קישוריה דרב באוהלין לקישוריה דרב אבא בר חנה בכלים. קישוריה דרב באוהלין. עד שיקשור את כל הקוצין. קישוריה דרב אבא בר חנה בכלים. עד שיהיה עליהן תואר כלי. אם אומר את. עד שיקשור את הקוצין. אין מעשה גדול מזה. רבי יעקב בר אידי בשם רבי יונתן. לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך לבית המדרש. שהרי כמה פעמים נשאלה הלכה זו ביבנה. עריבת הירדן למה היא טמאה. ולא אמר אדם דבר. עד שבא רבי חנינה בן אנטיגנס ודרשה בעירו. עריבת הירדן למה היא טמיאה. מפני שממלין אותה פירות ומוליכין אותה מן הים ליבשה ומן היבשה לים. ועוד דבר אחר דרש. חריות שגדען בין לשכיבה בין לאוהלין צריכות קישור. התיבון. הרי נדירייא דאשקלון. אמר רבי יצחק בר לעזר. שנייא היא. שמקצתן בים ומקצתן ביבשה. אתייא דרבי בא בר חנא כרבי חנינא. דמר רבי חנינא. עולין היינו עם רבי לחמת גדר והיה אומר לנו. בחרו לכם חלקי אבנים ואתם מותרין לטלטלן למחר. רבי זעירא אמר. עד שיקרדם. חברייא אמרי. עד שישפשף. ציפוראי אמרין. עד שיחשוב. רבי יוחנן אמר. עד שיהא עליהן תואר כלי. אשכחת אמר רב חנה בר אבא ורבי יוחנן ורבי יונתן חדא. רב ורבי זעירא ורבי ישמעאל בירבי יוסי חדא. ציפוראי ורבי יוסי בן שאול ורבי חלפתא בן שאול חדא. חברייא לית להון זוג.