תלמוד ירושלמי שבת פרק ד הלכה ג

משנה: אם לא כיסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך. כיסהו ונתגלה מותר לכסותו. ממלא את הקיתון ונותן לתחת הכר או תחת הכסת: הלכה: נטלו מבעוד יום מחזירו מבעוד יום. נטלו משחשיכה מחזירו משחשיכה. נטלו מבעוד יום וקדש עליו היום. רבי בא בשם רב יהודה. אם נתקלקלה הגומא אסורה. ומכירה לכירה מותר. מן ההוא דמר רבי ליעזר בשם רבי יהושע. משרת הייתי את רבי חייא הגדול והייתי מעלה לו חמין מדייטי התחתונה לדייטי העליונה ומחזירן לכירה. ומר רבי ירמיה ברבי שמעון. אפילו מכירה שהבלה ממועט לכירה שהבלה מרובה מותר. מכירה לטמינה אסור. מטמינה לכירה אסור. מטמינה לטמינה צריכה. נתגלה מבעוד יום מכסהו מבעוד יום. נתגלה משחשיכה מכסהו משחשיכה. נתגלה מבעוד יום וקדש עליו היום. תני. אין טומנין חמין משחשיכה אבל מוסיפין עליהן כסות וכלים. כמה יהא עליהן ויהא מותר לכסותם. רבי זריקן בשם רבי חנינה. אפילו מפה. אמר רבי זעירא. ובלבד דבר שהוא מועיל. אמר רבי חיננא. כל הדברים מועילין. אמר רבי מתניה. ויאות. אילו מאן דנסב מרטוט ויהב לה על רישיה בשעת צינתה דלמא לא כביש צינתה. כשם שאין טומנין חמין משחשיכה כך אין טומנין לא שלג ולא צונין. ורבי מתיר. התיב שמואל בר אבא על הדא קדמייתא. והא תני. ממלא הוא אדם את הקיתון שלמים ונותן תחת הכר או תחת הכסת. אלא כרבי. דרבי מתיר. כאן לשעה כאן לשהות.