תלמוד ירושלמי שבת פרק ה הלכה ב

משנה: חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו. הזכרים יוצאין לבובין. רחילות יוצאות שחוזות כבולות וכבונות והעזים צרורות. רבי יוסי אוסר בכולן חוץ מן הרחלים הכבונות. רבי יהודה אומר עזים יוצאין צרורות ליבש אבל לא לחלב: הלכה: חמור יוצא במרדעת כול׳. שמואל אמר. בקשורה לו מערב שבת. חנין מגופתייה אמר קומי שמואל. רב חייא בר אשי לא נהיג כן. אמר ליה. נהיג רב בקלסטירין. דתני. זכרים יוצאין בקלסטירין. התיב רבי אחא בר פפא קומי רבי זעירא. והא תני. חבל שהוא קשור בפרה קושרין אותו באבוס. באבוס קושרין אותו בפרה. ניחא בפרה קושרין אותו באבוס. באבוס קושרין אותו בפרה. ולא נמצא משתמש בצדדי בהמה בשבת. אמר רבה. תיפתר בקשרין שאינן שלקיימא. אמר רבי יוסי. שנייא היא צדדי בהמה בין קשר שהוא שלקיימא בין קשר שאינו שלקיימא. אמר רבי שמי. תיפתר כרבי שמעון בן אלעזר. דתני. רבי שמעון בן אלעזר אומר. מותר לשתמש על צדדי בהמה בשבת. היא צדדי בהמה היא צדדי אילן. אמר רבי מנא. קיימתיה במספק חבל על חבל. זכרים יוצאין לבובין. שהוא נותן עור מבורסינין כנגד ליבו והוא מתריס כנגד חייה. רחלים יוצאות שחוזות. אית תניי תני. שחוזות. ואית תניי תני. שוזות. מאן דמר שוזות. מעתדן. כמה דתימר. שית זונה ונצורת לב. מאן דמר שחוזות. כמה דתימר. אין משחיזין את הסכין. כבונות למילת. כבולות שלא יעלה עליהן הזכר. רבי אבון בשם רבי חייא. ויקרא לה ארץ כבול. ארץ שאינה עושה פירות. רבי יהודה אומר עזים יוצאת צרורות לייבש אבל לא לחלב. תני. רבי יהודה בן בתירה אומר. בין לייבש בין לחלב אסור. יאות אמר רבי יהודה בן בתירה. ומה טעמון דרבנן. רבי יוסי בירבי בא בשם רב יהודה. רבי יוחנן מטי בה בשם רב. הלכה כדברי מי שהוא אומר. בין ליבש בין לחלב אסור משום מי מיפיס.