תלמוד ירושלמי שבת פרק ה הלכה ד

משנה: אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו ולא בזוג אף על פי שהוא פקוק ולא בסולם שבצוארו ולא ברצועה שברגלו. אין התרנגולין יוצאין בחוטין ולא ברצועות שברגליהן. ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן ואין הרחלים יוצאות חנונות ואין העגל יוצא בגימון ולא פרה בעור הקופד ולא ברצועה שבין קרניה. פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים: הלכה: אין חמור יוצא במרדעת כול׳. תני. אבל מטייל הוא בה בחצר. רבי שמואל בשם רבי זעירא. אף לעניין איכוף כן. תני. יוצא הוא החמור באיכוף שלו בשביל לחממו. אבל לא יקשור את המסרוכי ולא ישפיל את הרצועה שתחת זנבו. רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא. מנן אילין מילייא. דתנינן. הילכות שבת כהררים תלויין בסערה. ואת אמר הכן. ויתיביניה. מה בין סולם לקישושות. סולם יש בו ממש. קישושיות אין בהן ממש. אמר רבי חנינה. ויתיבינה. מה בין קישושות לקמיע מומחה. דתני אסור לבהמה לצאת בקמיע מומחה. אמר רבי אבדימי. ויתיביניה. מה בין קישושות לאגד שעל גבי המכה. אית תניי תני. אין יוצאין בקישושות. אית תניי תני. יוצאין. אמר רבי חייא בר אדא. תניין אינון. מה דמר. יוצאין בקישושות. יוצאין באגד שעל גבי המכה. ומאן דמר. אין יוצאין בקישושות. אין יוצאין באגד שעל גבי המכה. אין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן. מפני שהוא עושה חרץ. אין הרחלים יוצאות חנונות. רב יהודה אמר. כיפה שלצמר. רבי יסא בשם רבי חמא בר חנינה. עיקר הוא ושמיה יחנונה. רבי זעירא בעא קומי רבי יוסי. לית הדא אמרה שאסור לבהמה לצאת בקמיע מומחה. אמר ליה. אין בבלייה דקמתה עליה. אין העגל יוצא בגימון. רב הונא אמר. בר נירא. רב חסדא אמר. פינקסה. אבא בר רב הונא אמר. שרתועה. אית תניי תני. גימון. אית תניי תני. גימול. מאן דמר. גימון. הלכוף כאגמון ראשו. מאן דמר. גימול. ותעלהו עמה כאשר גמלתהו. מאן דמר גימון מסייע לרב חסדא. מאן דמר גימול מסייע לאבא בר רב הונא ולרב הונא. ולא פרה בעור הקופד. שהוא נותן עור קופד בין דדיה בשביל שלא תינק את בנה. פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים. רבי בא ורבי שמואל תריהון אמרין. דברי חכמים. אפילו להימשך בה אסור. רבי בא בשם שמואל. אם היתה קרנה קדוחה מותר. אמר רבי יוסי. קשייתה קומי רבי בא ומר. לא תנינן אלא הנקה בחטם. רבי זעירה בשם שמואל. שור שעיסוקו רע יוצא בפרומביא שלו. ורבותינו שבגולה נהגו כן. רבי לייא רב יהודה בשם שמעון בר חייא. כלב יוצא בסוגר שלו. אם לחכות בו אסור. אם בשביל שלא לאכול אפסרו מותר. גניבה אמר. הלכה היא היה מלמד ובא. כדא דתנן. שלא כרצון חכמים. תני רבי יודה בר פזי רב דלייה. אמרו לו. או עמוד מבינותינו או העבר רצועה מבין קרניה. אמר רבי יוסי בירבי בון. שהיה מתריס כנגדן. אמר רבי חנניה. פעם אחת יצאת והשחירו שיניו מן הצומות. אמר רבי אידי דחוטריה. אשתו היית. ומניין שאשתו קרויה עגלה. לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי. תמן אמרין. שכינתו היתה. ויש אדם נענש על שכינתו. אמר רבי קיריס דידמא. ללמדך שכל מי שהוא ספיקא בידו למחות ואינו ממחה קלקלתו תלויה בו.