תלמוד ירושלמי שבת פרק ו הלכה א

משנה: במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה. לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה ולא תטבול בהן עד שתרפם. לא בטוטפת ולא בסנבוטין בזמן שאינן תפורין ולא בכבול לרשות הרבים. ולא בעיר של זהב ולא בקטלה ולא בנזמים ולא בטבעת שאין עליה חותם ולא במחט שאינה נקובה ואם יצאת אינה חייבת חטאת: הלכה: במה אשה יוצאה כול׳. רב נחמן בר יעקב אמר. על ידי שהיא מתרתן שהן חצין בנידתה והיא שכיחה ומהלכת בהן ארבע אמות. אמר רבי מנא. בקדמייתא הוינן אמרין. על ידי שהיא מתרת את התפור. ולא הוינן אמרין כלום. תני רבי הושעיה. חותל של תמרים קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור. תמן תנינן. אילו חוצצין באדם. חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות. שמואל אמר. לית כאן שלשיער. על דעתיה דרבי יהודה אלא שלצמר. הא שלשיער דברי הכל אין חוצצין. רבי בא בשם רב יהודה רבי זעורא בשם רבנין. היתה נימא אחת. חוצצת. שתים ספק. שלש אינן חוצצות. רבי זעירא בעי. קשר נימא לחבירתה. אחת היא. אחת לשתים שתים הן. לשלש שלש הן. רב יהודה אמר. זו שהיא יורדת לטבול לנידתה קושרת שערה כזנב הסוס. לעוברה וסמיך עלי. כהנא שאל לרב. מהו מיפק באילין תיכייא. אמר לון. כן אמרין. אסור לו לאדם לצאת בהמייני. רב הונא הורי לאיתתיה דריש גלותא מיתן ליברה דדהבא על קפיליטה. רבי יוחנן הורי לאילין דבית כון תמינא טלייה דמרגליתא על פרגזתא. אמר רבי אילא. כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות. ותנינן. יוצא הוא בזוגין שבכסותו ואינו יוצא בזוגין שבצוארו. אית תניי תני. בין אילו בין אילו מקבלין טומאה. ואית תניי תני. בין אילו בין אילו אין מקבלין טומאה. מאן דמר. בין אילו בין אילו מקבלין טומאה. בשעשה להן אמבולי. ומאן דמר. בין אילו בין אילו אין מקבלין טומאה. בשלא עשה להן אמבולי. ואפילו עשה להן אמבולי יהו טהורין. ולא כן אמר רבי אבהו שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן. בזוגין שבעריסה. תרין אמורין. חד אמר. מוליך ומביא ובלבד שלא ישמיע את הקול. וחרנה אמר. אם השמיע את הקול אסור. ואם לאו מותר. תמן. אם אינן עשויין להשמיע את הקול בשבת עשויין הן להשמיע את הקול בחול. ברם הכא. אם אין עשויין להשמיע הקול לא בחול ולא בשבת מפני מה עשה להן אמבולי. לא בטוטפת. רבי בון בר חייה. קובטירה. דבר שהוא נותן במקום הטוטפת. ולא בסנבוטין. צובעין תותבן. לא בכבול. סכוסה. תני. רבי שמעון בן אלעזר מתיר. רבי אחא בשם כהנא. אתיא דרבי שמעון בן לעזר כרבי. כמה דרבי אמר. דבר שהוא טמון מותר. כן רבי שמעון בן לעזר אמר. דבר שהוא טמון מותר. תכשיטין למה הן אסורין. אמר רבי בא. על ידי שהנשים שחצניות והיא מתרתן להראותן לחבירתה והיא שכיחה ומהלכת בהן ארבע אמות. תני רבי חלפתא בן שאול. תכשיטין אסור לשלחן. אמר רבי מינא. לא אמרו אלא לשלחן. הא ללבשן מותר. תני. מטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק. ואת הפנקס ואת הקרקש ואת המראה לכסות בהן את הכלים. אמר רבי בון. מתניתא אמרה כן שאסור ללובשן. דתנינן. כל שניאותין בו ביום טוב משלחין אותן. אם אומר את שמותר ללובשן יהא מותר לשלחן. ומה הדא דתני. מטלטלין את השופר להשקות את התינוק. ואת הקרקש ואת המראה לכסות בהן את הכלים. בשיש עליהן תואר כלי. עד כדון תכשיטין שלזהב. ואפילו תכשיטין שלכסף. אמרין בשם רבי ירמיה. אסור. אמרין בשם רבי ירמיה. מותר. אמר רבי חזקיה. אנא ידע רישא וסיפא. טליין דקיקין הויין מתרביין בדרתיה דרבי ירמיה. אתא ושאל לרבי זעירא. אמר ליה. לא תיסור ולא תישרי. אין רואין במראה בשבת. אם היתה קבועה בכותל. רבי מתיר. וחכמים אוסרין. רבי אחא בשם רבי בא. טעמיה דהדין דאסר. פעמים שהיא רואה נימא אחת לבנה והיא תולשתה והיא באה לידי חיוב חטאת. והאיש אפילו בחול אסור. שאינה דרך כבוד. שלשה דברים התירו לבית רבי. שיהו רואין במראה. ושיהו מספרין קומי. ושיהו מלמדין את בניהן יוונית. שהיו זקוקין למלכות. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. מותר אדם ללמד את בתו יוונית. מפני שהוא תכשיט לה. שמע שמעון בר בא ואמר. בגין דרבי אבהו בעי מלפה בנתיה יוונית הוא תלי לה ברבי יוחנן. שמע רבי אבהו ומר. יבא עלי אם לא שמעתיה מן רבי יוחנן. תני. אין יוצאין באיסטמא. שלשה דברים נאמרו באיסטמא. אין בה משום כלאים. ואינה מטמאה בנגעים. ואין יוצאין בה בשבת. רבי שמעון בן אלעזר אומר. אף אין בה משום עטרה לכלות. ולא בעיר שלזהב. רב יהודה אמר. כגון ירושלם דדהב. רבנן דקיסרין אמרין. פרוש טוק טקלין. מעשה ברבי עקיבה שעשה לאשתו עיר שלזהב. חמתיה איתתיה דרבן גמליאל וקניית בה. אתת ואמרת קומי בעלה. אמר לה. הכין הויית עבדת לי כמה דהוות עבדה ליה. דהוות מזבנה מקליעתא דרישה ויהבה ליה והוא לעי באוריתא. תמן תנינן. שנים משם רבי אליעזר. יוצאה אשה בעיר שלזהב ומפריחי יונים פסולין מן העדות. תני. רבי מאיר מחייב. בין רבי מאיר לרבנן ניחא. רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין. בין רבי אליעזר לרבנן ניחא. רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרין. בין רבי מאיר לרבי אליעזר קשיא. רבי מאיר מחייב רבי אליעזר מתיר. רבי אנייני בר סוסיי אמר משום רבי ליעזר. כל מקום שאמרו. לא תצא. ואם יצתה חייבת חטאת. אסורה לצאת בו בחצר. כל מקום שאמרו. לא תצא. ואם יצתה אינה חייבת חטאת. מותרת לצאת בו בחצר. רבי בא בר כהן בשם רב ששת. מתניתא אמרה כן. ובכבול ובפיאה נכרית בחצר. רבי לייא בשם רבי שמעון בר חייא. אפילו במקום שאמרו. לא תצא. ואם יצאת אינה חייבת חטאת. אסורה לצאת בו לחצר. והאיש על ידי שאינו שחוץ מותר. נישמעינה מן הדא. רבן גמליאל ברבי ירד לטייל בתוך חצירו בשבת ומפתח שלזהב בידו. וגערו בו חביריו משם תכשיט. הדא אמרה. העשוי לשם תכשיט אסור. הדא אמרה. עשוי לכך ולכך. הדא אמרה. אחד האיש ואחד האשה. הדא אמרה. אפילו במקום שאמרו. לא תצא. ואם יצתה אינה חייבת חטאת. אסורה לצאת בו בחצר.