תלמוד ירושלמי שבת פרק ו הלכה ב

משנה: לא יצא האיש בסנדל מסומר ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה ולא בתפלה ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה ולא בשריון ולא בקסדא ולא במגפיים ואם יצא אינו חייב חטאת: הלכה: מפני מה גזרו על סנדל מסומר. יש אומרים. שהיו רואות את ראשו ומפילות. ויש אומרים. שהיו שומעות קולו ומפילות. ויש אומרים. על ידי שהיו נדחקין זה בזה והורגין זה את זה. מה נפיק מן ביניהון. הדוסטא. מאן דמר. שהיו רואות את ראשו ומפילות. מותר. ומאן דמר. שהיו שומעות קולו ומפילות או שהיו נדחקין זה בזה והורגין זה את זה. אסור. ולא בשעת השמד גזרו. מכיון שעבר השמד יהא מותר. לא עמד בית דין וביטל. מעתה אפילו בחול. לאו אורחיה דבר נשא מיהוי ליה תרין סנדלין. חד לחולא וחד לשובתא. תני. טלה עליו מטלית מלמטן מותר. רבי יודן בירבי ישמעאל הוות רגליה שחקה ועבדון ליה כן. כמה מסמרין יהו בו. רבי יוחנן אמר. חמשה. כחמשה ספרי תורה. רבי חנינא אמר. שבעה. וכימיך דבאך. נהגין רבנין כהדא דרבי חנינא. דרש רבי אחא בשם רבי חנינא. תשעה. רבי היה נותן שלשה עשר בזה ואחד עשר בזה. כמיניין משמרות. וכמשמרות נטועים. מה משמרות כ״ד אף מסמרים כ״ד. רבי יוסי בן חנינא אמר. כליבית אינה עולה למיניין מסמרים. רבי זעירא שאל לרבי בא בר זבדא. מהו ליתנם על גבי סנדל אחד. אמר ליה. שרי. מהו ליתנם על גבי מנעל אחד. אמר ליה. שרי. אין מגרדין מנעלים וסנדלים אבל סכין ומדיחין אותן. רבי קריספיא בשם רבי יוחנן. תלמידוי דרבי חייה רובא אמרין. הראשונים היו אומרין. מגרדין. והשניים היו אומרין. אין מגרדין. ואיתשלת לרבי ומר. אין מגרדין. אמר רבי זעירא. הא אזילא חדא מן תלמידוי דרבי חייא רובא. דרבנן דקיסרין בשם רבי יוסי בן חנינה. כדברי מי שהוא אומר. מגרדין. ובלבד לאחורי הסכין. אמר רבי חייה בר אשי. נהיגין הוינן יתבין קומי רבי משחין ומשוגין. אבל לא מגרדין. אין סכין מנעלין וסנדלין. לא יסוך אדם את רגלו והוא בתוך המנעל ואת רגלו והיא בתוך הסנדל. אבל סך הוא את רגלו ונותנה בתוך המנעל ואת רגלו ונותנו בתוך הסנדל. סך שמן ומתעגל על גבי קטובלייא חדשה ואינו חושש. לא יתננה על גבי טבלה שלשייש ומתעגל עליה. רבן שמעון בן גמליאל מתיר. אין לובשין מנעלין וסנדלין חדשים אלא אם כן לבשן והלך בהן מבעוד יום. כמה יהא בהילוכן. בני ברתיה דבר קפרא אמרין. מבית רבא דבר קפרא עד בית רביה דרבי הושע. ציפוראי אמרין. מן כנישתא דבבלאי עד דרתיה דרבי חמא בר חנינה. טיבראי אמרין. מן סדרא רובא עד חנותיה דרבי הושעיה. סנדל שנפסקו אזניו שנפסקו חבטיו שנפסקו תרסיותיו או שפירשה רוב אחת מכפיו טהור. נפסקה אחת מאזניו אחת מחבטיו אחת מתרסיותיו או שפירשו רוב מכפיו טמא. רבי יהודה אומר. הפנימית טמאה והחיצונה טהורה. רבי יעקב בר אחא רבי טבליי חנין בר בא בשם רב. הלכה כרבי יהודה לעניין שבת. רבי שמואל בר רב יצחק הוה ליה עובדא. שלח לרבי יעקב בר אחא גבי רבי חייא בר בא. אמר ליה. כשם שהן חלוקין בשבת כך הן חלוקין בטומאה. והורי ליה כרבנן. רבי שמואל בר רב יצחק בעי. ושמע מימר הלכה כרבי יהודה והוא מורי ליה כרבנין. רבי אחא בר יצחק הוה ליה עובדא. שלח שאל לרבי זעירא. רבי זעירא שאל לרבי אימי. אמר לו. וכדברי מי שהוא מטמא אסור לצאת בו. כדברי מי שהוא מטהר מותר לצאת בו. ולא אפיק גבי כלום. תני. אבל מטייל הוא בהן עד שהוא מגיע עד פתח חצירו. רבי אחא ורבי זעירא הוון מטיילין באיסטרטין. איפסיק סנדליה דרבי אחא. מן דמטון לפולי אמר ליה. זהו פתח חצירך. רבי אחא כריך סבניה עליהון. רבי אבהו כרוך אגיד מלבניקי. סבר רבי אבהו. אגוד מלבניקי מן המוכן הוא. רבי יונה טלקיה דחליטרה ויקר אוף ציבחד הוה סידרה יקיר. רבי אלעזר מטלק ליה. רבי ירמיה בעי קומי רבי זעירא. מהו להחליף. אמר ליה. שרי. אפילו כן אמר ליה. פוק חמי חד סיב וסמוך עלוי. נפק ואשכח לרבי בא בר ממל ושאל ליה ושרא. אמר רבי יוסי. מתניתין אמרה שהוא מין מלבוש. דתנינן. או בשלשמאל בימין חליצתה כשירה. הדא דתימר לאורך. אבל לרוחב צריך שיהא חופה את רוב הרגל. ולא ביחיד. אמר רבי אבא. מפני החשד. שלא יאמרו. איש פלוני נפסק סנדלו ותלאו בית שיחיו. בזמן שאין ברגלו מכה. הא אם יש ברגלו מכה הוא נותן. על אי זה מהן הוא נותן. שמואל אמר. על אותה שאין בה מכה הוא נותן. אם אומר את. על אותה שיש בה מכה הוא נותן. מאן צייר ליה דלא יתן על חורתיה. רבי יוחנן אמר. על אותה שיש בה מכה הוא נותן. שמעון בר בא הוה משמש קומי רבי יוחנן והוה מושיט ליה סנדליה כהדא דתני בדרך הארץ. כשהוא נועל נועל שלימין ואחר כך נועל שלשמאל. וכשהוא חולץ חולץ שלשמאל ואחר כך חולץ שלימין. אמר ליה רבי יוחנן. בבלייא. לא תעבד כן. שהראשונים לא היו עושין כן. אלא כשהוא נועל נועל שלשמאל ואחר כך נועל שלימין. שלא תהא נראית שלימין פגומה. הדא אמרה. על אותה שיש בה מכה הוא נותן. אמר ליה. אין בבלייא דקמתיה עליה. יוצאין בתפילין ערב שבת עם חשיכה. ואין יוצאין בסנדל מסומר ערב שבת עם חשיכה. מה בין זה לזה. זה דרכו לחלוץ. וזה אין דרכו לחלוץ. אי זהו קמיע מומחה. כל שריפא בו ושנה ושילש. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. נאמן הרופא לומר. קמיע זה מומחה ריפיתי בו ושניתי ושילשתי. רבי שמואל בשם רבי זעירא. ריפא לאדם אחד נאמן לאדם אחד. לשנים נאמן לשנים. לשלשה נאמן לכל אדם. יוצאין בקמיע מומחה בין בכתב בין בעשבים. ובלבד שלא יתננו לא בשיר ולא בטבעת. בעון קומי רבי יונתן. מהו מיתניתיה בההן סילונה. אמר ליה. ובלבד שלא יתננו לא בשיר ולא בטבעת. בעון קומי רבי יונתן. מהו מפיק בההוא מומייקה. אמר לון. משם תכשיט. אי משם תכשיט הוא לו ודניאל לוסר. והמניכא די דהבא על צואריה. אי משם משאוי בשבת. נימא. כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות. רבי יוסי בירבי בון בשם רבי יוסי. מכה שנתרפאת נותנין עליה רטייה. שאינה אלא כמשמרה. רבי אבון בשם רבנין דתמן. נותנין על גבי מכה בשבת. שאינו אלא כמשמרה. אמר רבי תנחומא. חוץ מעלי גפנים שהן לרפואה. אמר רבי חונה. הדא פואה עקר טב סגין טב הוא. כד דאית ביה חמשה קטרין. שבעה קטרין. תשעה קטרין טבא סגין. ובלחוד דלא יתן מיי. אין קורין פסוק על גבי מכה בשבת. והדין דקרי על יברוחה אסור. בוא וקרי את הפסוק הזה על בני שהוא מתבעת. תן עליו ספר תן עליו תפילין בשביל שישן. אסור. והא תני. אומרים היו שיר פגועין בירושלם. אמר רבי יודן. כאן משנפגע כאן עד שלא נפגע. ואי זהו שיר פגועין. יי מה רבו צריי וכל המזמור. יושב בסתר עליון עד כי אתה יי מחסי עליון שמת מעונך.