תלמוד ירושלמי שבת פרק ו הלכה ג

משנה: לא תצא אשה במחט נקובה ולא בטבעת שיש עליה חותם ולא בכוכלייר ולא בכובלת ולא בצלוחית של פילייטון ואם יצאת חייבת חטאת דברי רבי מאיר. וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פילייטון: הלכה: תני. לא יצא החייט במחטו שבכליו. ולא הלבלר בקולמוס שבאזנו. והצבע בדוגמא שבאזנו. ולא השולחני בדינר שבאזנו. ואם יצאו הרי אילו פטורין. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. אומן באומנותו חייב. הא שאר כל האדם יוצאין בכך. מחלפא שיטתיה דרבי מאיר. דתנינן תמן. ואם יצאת חייבת חטאת. דברי רבי מאיר. והכא הוא אמר הכין. רבי מנא אמר לה סתם. רבי אבון בשם רבי יוחנן. תמן דרך הוצאה בנשים. ברם הכא טפילין יוצאין בכך. מחלפה שיטתון דרבנין. דתנינן תמן. וחכמים פוטרין בכוכלת ובצלוחית של פילייטון. הא במחט שאינה נקובה חייב. ודא היא אומן באומנותו חייב. אמר רבי אבון. תיפתר באשה גידלת. רבי אחא בשם רבי אבא בר רב נחמן. דרבי נחמיה זו היא. דתנינן תמן. טבעת שלמתכת וחותם שלה של אלמוג טמאה. טבעת שלאלמוג וחותמה שלמתכת טהור. תני. רבי נחמיה מחליף. וכן היה רבי נחמיה אומר. בטבעת אחר חותמה. בסולם אחר שליביו. בקולב אחר מעמידיו. ונעול אחר סמנייריו. אמר רבי אילא. תיפתר דברי הכל בשהוציאה לחתום בה. רבי שמואל בשם רבי זעירא. היתה עשויה לכך ולכך. הוציאה לחתום בה חייב. הוציאה לשם תכשיט פטור אף על החותם. שאף החותם טפילה לתכשיט.